הכל חדשדוגמה

אם יש דבר אחד בלימוד של האיגרת השניה אל הקורינתים שאתגר אותי באופן אישי, זה ששאול לא נרתע ממערכות יחסים קשות. נתעמק בזה בהמשך, אבל לקורינתים היו מספר בעיות עם שאול, והוא לא מעמיד פנים כאשר הוא אומר שהוא היה אחת מהן. אבל לפני ששאול קופץ להסברים בנוגע לפעולות שלו, לפני הכל הוא מכונן את לבבו כלפיהם. 

הקהילה לא הגיבה היטב לשאול באיגרתו הראשונה לקורינתים. שותפו של שאול לשירות, טימתויאוס, ביקר את הקורינתים לאחר ששאול כתב את האיגרת, ודיווח על בעיות משמעותיות - בעיות מוסריות, אמונות מעוותות, ופילוגים - היו כמה מהבעיות. כתוצאה מכך שאול הפליג מאפסוס לקורינתי על מנת להתמודד עם הקורינתים באופן אישי, ביקור שהוא מתייחס אליו בשניה לקורינתים ב' 1-2 כ"ביקור מצער".

הטקסט של היום מגלה כי הקורינתים תהו לגבי המניעים של שאול בנוגע לאי-הגעתו. למרות שאהב אותם מאוד, קבוצה של מתנגדים עוררו את הקהילה הקורינתית, ועוררו ספק בנוגע לטבע הכנה והישר של מכתבו של שאול. אציין כאן שמבחינתי זה הדבר הכי גרוע. אני שונאת להיות בלתי מובנת, במיוחד במצב שבו אני הקרבתי מעצמי עבור מישהו. אני לא אומרת שזה קורה לי הרבה, אך כשזה קורה אני נאבקת עם שתי החלטות בסיסיות: 1. האם אני בוטחת באדון בנוגע למוניטין שלי, ומשאירה מצפון נקי לפניו (פס' 12)? 2. האם אני מסוגלת להמשיך לאהוב את אלו שהאשימו אותי? 

לרוב, כאשר מישהו אומר לכם שאתם מתנהגים בצורה מגוננת בנוגע למשהו, הוא לא מתכוון לכך בצורה חיובית. אנו עלולים לחשוב שהתגובה הכי "משיחית" היא להישאר שקטים ולעולם לא להסביר את עצמנו. (משלי ט' 8 אומר לא להוכיח לצים.) אבל לפעמים להסביר את הפעולות שלנו זה לא רק ראוי, אבל גם חיוני עבור היחסים. אז איך אתם יודעים אם אתם צריכים להגן על עצמכם או לא? הנה מבחן הלקמוס שאני משתמש בו: אם המוטיבציה שלי להגן על עצמי מונעת מהגנה עצמית ומאופיינת בגאווה, כעס, פחד או צדקנות עצמית, ככל הנראה זה מהבשר. מצד שני, אם המוטיבציה שלי להגן על עצמי מונעת מאהבה לאדם השני, ומאופיינת בענווה, נועם ויושר, מקורה מרוח הקודש. שימו לב בקריאתכם באיגרת ששאול הגן על עצמו בצורה מובהקת לא בשביל הצורך להגן על עצמו, אלא מתוך אהבה לקורינתים.  

מה היא התגובה הטבעית שלך כשלא מבינים אותך או מאשימים אותך?