השניה אל הקורינתים 12:1-24

זֺאת הִיא גַּאֲוָתֵנוּ: עֵדוּת מַצְפּוּנֵנוּ כִּי הִתְנַהַגְנוּ בָּעוֹלָם, וּבְעִקָּר כְּלַפֵּיכֶם, בִּקְדֻשָּׁה וּבְיֺשֶׁר אֱלֹהִים – לֹא בְּחָכְמַת בָּשָׂר־וָדָם, אֶלָּא בְּחֶסֶד אֱלֹהִים. אֵינֶנּוּ כּוֹתְבִים לָכֶם דְּבָרִים שׁוֹנִים מִמַּה שֶּׁאַתֶּם קוֹרְאִים וְגַם מַכִּירִים. וַאֲנִי מְקַוֶּה שֶׁתַּכִּירוּ בָּנוּ לַחֲלוּטִין, כְּמוֹ שֶׁגַּם הִכַּרְתֶּם בְּאֺפֶן חֶלְקִי, שֶׁאֲנַחְנוּ תְּהִלַּתְכֶם כְּשֵׁם שֶׁגַּם אַתֶּם תְּהִלָּתֵנוּ בְּיוֹם אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ. מִתּוֹךְ בִּטָּחוֹן זֶה רָצִיתִי לָבוֹא קֺדֶם כֺּל אֲלֵיכֶם, לְמַעַן תִּהְיֶה עֲלֵיכֶם בִּרְכַּת חֶסֶד פַּעַם שְׁנִיָּה, וּמִכֶּם לְהַמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכִּי אֶל מָקֵדוֹנְיָה, וּמִמָּקֵדוֹנְיָה לַחֲזֺר אֲלֵיכֶם, וְאַחֲרֵי כֵן שֶׁתְּשַׁלְּחוּנִי לְאֶרֶץ יְהוּדָה. כְּשֶׁהֶחְלַטְתִּי כָּךְ, כְּלוּם נָהַגְתִּי בְּקַלּוּת דַּעַת? וּמַה שֶּׁאֲנִי מַחְלִיט, הַאִם עַל־פִּי מַחֲשֶׁבֶת בָּשָׂר־וָדָם אֲנִי מַחְלִיט, בְּאֺפֶן שֶׁאוּכַל לְהַחֲזִיק בְּ"כֵּן כֵּן" וְ"לֹא לֹא", בְּבַת אַחַת? נֶאֱמָן הָאֱלֹהִים שֶׁדְּבָרֵנוּ אֲלֵיכֶם אֵינֶנּוּ "כֵּן וְלֹא", שֶׁהֲרֵי בֶּן־הָאֱלֹהִים הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, שֶׁאֲנִי וְסִילְוָנוֹס וְטִימוֹתֵיאוֹס הִכְרַזְנוּ עָלָיו בְּקִרְבְּכֶם, לֹא הָיָה "כֵּן וְלֹא", אֶלָּא "כֵּן" הָיָה בּוֹ; כִּי כָּל הַבְטָחוֹת אֱלֹהִים "כֵּן" הֵן בּוֹ. לָכֵן הָ"אָמֵן" שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים בּוֹ כָּבוֹד לֵאלֹהִים גַּם הוּא בְּאֶמְצָעוּתוֹ. וֵאלֹהִים הוּא הַמְכוֹנֵן אוֹתָנוּ עִמָּכֶם בַּמָּשִׁיחַ. הוּא מָשַׁח אוֹתָנוּ, וְהוּא אֲשֶׁר גַּם חָתַם אוֹתָנוּ בְּחוֹתָמוֹ וְשָׂם בְּלִבֵּנוּ אֶת הָעֵרָבוֹן שֶׁל הָרוּחַ. אֲנִי קוֹרֵא לֵאלֺהִים לְהָעִיד עָלַי, שֶׁחַסְתִּי עֲלֵיכֶם וְלָכֵן לֹא בָּאתִי עוֹד פַּעַם לְקוֹרִינְתּוֹס. לֹא שֶׁאֲדוֹנִים אָנוּ עַל אֱמוּנַתְכֶם, אֶלָּא פּוֹעֲלִים אָנוּ אִתְּכֶם לְמַעַן שִׂמְחַתְכֶם, שֶׁכֵּן בָּאֱמוּנָה אַתֶּם יַצִּיבִים.