שחרור מלחץ ועומסדוגמה

אל תיתן כוח ללחץ.

"אני לחוץ" הפך למשפט סטנדרטי בימים האלה, ממש כמו, "אני עסוק". אם אנחנו קנים, אנחנו משתמשים בלחץ שלנו כמקור לגאווה. כשאנו אומרים שאנחנו לחוצים, אנחנו מרגישים חשובים, וגם אם אנחנו לא אוהבים את הלחץ עצמו, אנו אוהבים את הסטטוס הו מקנה לנו.

בתרבות המהירה שלנו, לחץ נראה כמו הרגל. הלחץ מאבד את הקונוטציה השלילית ובמקום זה מחובר כעת עם עבודה קשה, שלחיות והצלחה. אנחנו מניחים שאנשים מצליחים הם אנשים לחוצים, לכן אנו מנסים עוד יותר. חוסר לחץ נותן לנו הרגשה של עצלנות או חוסר מוטיבציה.

התוצאה? אנו כל זמן מנסים לעשות יותר ולהיות יותר, וזה מביא לנו - ניחשת? - עוד לחץ. אנו מסורים מעל ומעבר בגלל שאנו לא מצליחים לומר "לא". אנו מבקשים לעוד קשרים במרחב המקוון, במקום להתמיד בשיחה משמעותית, וכך אנו בונים עוד לחץ לזהויות שלנו.  

האדון לא קרא לנו לחיים כאלה, מלאי לחץ ובמקסימום הכוחות שלנו. ישוע אמר שהאויב מגיע כדי לגנוב, להרוג ולהרוס. זה נראה קיצוני, אך לחץ יכול לגנוב משהו מאיתנו. לחוץ גונב לנו שינה. גונב לנו אושר. גונב לנו את היכולת המנטלית שלנו. וכל העיסוק שמעורר את הלחץ שלנו עלול להוביל אותנו למצב בו אנו מתרכזים בדברים הקטנים, ומפספסים את התכנית הגדולה שיש לאדון עבור חיינו.

בניגוד לכך, ישוע אמר שהוא הגיע כדי להביא לנו חיים, וחיים מושלמים. ישוע הגיע כדי להביא לנו שלום ושפע, זה ממש ההפך מחיים לחוצים (או עמוסים). 

הגיע הזמן שנחשוב מחדש על המושג "לחץ". בואו ולא ניתן ללחץ כוח. בואו נפסיק להשתמש במילה זו ככוח. במקום זה, נשמתמש במילה חוסר על לחץ כהזדמנות להיות מיוחדים, אחרים ולשתף את האמונה שלנו.

כשהעולם סיבבנו שוקע בלחץ, נבחר להשאר רגועים, ונזכור כי אלוהים הוא אלוהים. כשאחרים משווים את עצמים ומתחרים אחד עם השני, נחגוג ונעצים זה את זה. כשאנשים סביבנו מוצפים וחסרי תקווה, נהיה האנשים שנושאים את התקווה, כך שאלה שלא מאמינים ישאלו אותנו למה יש לנו את התקווה הזאת שיש לנו.

נמצא חופש מלחץ כשאנו מפסיקים לתת כוח ללחץ ופונים אל מקור כל הכוח - אלוהים שלנו. אז בואו נפסיק לחיות בלחץ מתמיד, וניקח את דבריו של ישוע ונחייה חיים בשפע.

נדבר על זה

• מה אתם חושבים, מהם מקורות הלחץ שלכם? 
• מה אתם חושבים, כיצד יראו החיים שלכם אם תסלכו את כל הלחץ? 
• כיצד תוכלו להפסיק לתת כוח ללחץ בחיים שלכם?