לאהוב כמו ישועדוגמה

להיות חבר

לפני זמן-מה, היתה לי שותפה לעבודה שמאוד רצתה להיות חברה שלי. במקום לקבל אותה בנעימות, לא הייתי מאוד נחמדה אליה. למעשה, היו מקרים בהם הייתי ממש רעה. מדי פעם היינו מבלות זמן ביחד, אבל רק כשזה היה נוח עבורי.

כמה חודשים עברו, ואבא שלי חלה בסרטן. לא עבר הרבה זמן עד שמצאתי את עצמי בהוספיס בימים האחרונים של חייו. האישה הזאת שלא ממש התייחסתי אליה בעבר, לא רק התפללה עבורי בתקופה הנוראית הזו. היא נשארה איתי על הקו כל לילה עד שהייתי מספיק עייפה להירדם. היא הכינה עבורי את הארוחה האהובה עליי כשעליתי על המטוס. היא אירגנה חבילה עם כל שאר העובדים, כדי לשלוח לי. וכשחזרתי לעבודה, היא תמיד הייתה זמינה עבורי לדבר ולבכות איתי, מתי שאני הייתי צריכה.

היא הייתה החברה שלי לפני שידעתי שאני זקוקה לחברה. היא דאגה לי כשאני לא דאגתי לה. היא אהבה אותי כשלא היה קל לאהוב אותי.

חשבתי שידעתי מה זה אהבה ללא תנאי. חשבתי שהבנתי איך ישוע אוהב אותנו. מסתבר שממש טעיתי. משום מה, חשבתי שהרווחנו אהבה ללא תנאי. כאילו, אנחנו מתחילים לאהוב אנשים עם תנאים, ואז אם זה הולך טוב, בשלב מסויים זה הופך להיות ללא תנאי. אבל לא ככה אלוהים אוהב אותנו. הוא מת עבורנו כשעוד היינו חוטאים. ישוע רואה אותי כראוייה לאהבה גם כממש לא מגיע לי. הוא אהב אותי ללא תנאי מההתחלה, וככה הוא קורא לנו לאהוב אחרים.

החברה הזו אוהבת אותי כמו ישוע. אני רוצה לאהוב ככה.

סאם סימאלה
לייף צ'ירץ' בוויצ'יטה