לאהוב כמו ישועדוגמה

כמו שהמשיח אוהב את הקהילה (חלק 2)

היינו נשואים רק שנתיים קצרות בלילה שהיא הרגישה את זה לראשונה: כאב חד שמיד התגבר על כל שאר החושים שלה. העוצמה דעכה לאורך השעות הבאות בגלים של כאבים, עיוותי פנים ודמעות. כבן 20 ביישן ורזה, הבטחתי לאהוב את האישה הזאת בטוב וברע, אבל הנחתי שהרע יגיע רק אחרי עשרות שנים של הכנות. זה לא מה שקרה. הכאב המשיך לחזור. בלילה, עם תינוק מעבר למסדרון, ניסינו להתחבר באותה דרך שרוב הזוגות הנשואים אוהבים, אך במקום זאת היה רק כאב. אלו היו הימים הראשונים של מה שהפך לשלוש שנים של בצורת של אינטימיות. זה התגנב לתוך החדר שלנו והתנשא מעל הנישואים שלנו כמו צל גדול. המעשה שנועד לקרב אותנו נחטף וניסה להפריד בינינו. שבועות היו עוברים והיינו מנסים שוב, בתקווה שהסיטואציה השתנתה, אבל היא לא. תוך זמן קצר הפסקנו לחלוטין לנסות. לילות רבים במיטה הפנינו גב זה לזו ופנינו אל קירות מנוגדים. יכולתי לשמוע את הבכי העמום שלה, כשהיא ניסתה להסתיר את הכאב שלה, ואני הייתי בוכה בשקט לתוך הכרית שלי.

לא ככה דימיינתי נישואים. הכלים והחיתולים, הכביסה והחצר - כל המחויבויות נערמו והרחיקו בינינו עוד יותר. לא היו רגעים של פיוס לאחר ויכוחים. לא היו בקרים של ימי שישי חופשיים. לא היו מפגשים. הקרב השאיר אותנו בטראומה, פיזית ונפשית. חשבתי שאהבתי אותה כמו שהמשיח אוהב את הקהילה, אבל לא באמת ידעתי מה זה אומר לוותר על עצמי למענה. למדתי כמה מעט באמת ידעתי על לאהוב כמו ישוע. שקלתי ברצינות לוותר. לילות רבים, הייתי נשאר ער הרבה אחרי שהיא הלכה למיטה והייתי קורא לאלוהים בתפילה. ראיתי את הניסיונות החוזרים שלי להתחבר איתה שוב, נדחים יום אחרי יום, מסיבות שלא יכולתי להבין.

אז אלוהים פתח את עיניי, ואני זוכר שחשבתי, ככה ישוע מרגיש כלפיי. כל בוקר הוא ביקש להתחבר איתי, אך אני הייתי עסוק מדי. כל לילה לפני השינה, במקום לבלות זמן עם ישוע, שרפתי את היכולות הנפשיות שלי בכך שעסקתי רק ברחמים עצמיים. יכולתי לדמיין את כאבו ושברון ליבו של ישוע, כשאני שוב ושוב דחיתי את ההזמנות הכי אינטימיות שלו.

כל הזמן הזה, החזקתי בזכויות שלי כבעל, וטענתי זה היה רק לשם חיזוק הנישואים שלנו. אם רציתי לעבור את זה, הייתי צריך להשתנות. אפילו כשזה הרגיש חד-צדדי, היא הייתה זקוקה לכך שאני אניח הצד את הזכויות שלי כבעלה ואוהב אותה ללא תנאי. אז, כל פעם שהרגשתי את עוקץ הדחייה הייתי זוכר איך אלוהים הרגיש כשאני דחיתי אותו. באל האפסים, כתוב שאיש שאוהב את אישתו אוהב את עצמו. למדתי שכשאני הרגשתי הכי פחות נאהב, אז הכי הייתי צריך לאהוב את אשתי. בגרות כזו לא באה רק עם הזמן. היא הייתה מטופחת דרך כאב, הקרבה וכניעה.

אני עדיין לא כל כך טוב בלאהוב אותה כמו ישוע, אבל הוא בחסדו שיקם לחלוטין את הנישואים שלנו, ונתן לנו קשר מתמיד. בגלל הכאב שלנו והבחירה שלנו לאהוב זה את זו דרך הכאב, אנחנו נהנים מרמה של אינטימיות שהרבה מערכות נישואים אף פעם לא יחוו.

מיכאל מרטין
צוות YouVersion