הבשורה על-פי מתי כז
כז
1לפנות בוקר שוב התכנסו ראשי הכוהנים וזקני העם, כדי להתייעץ כיצד לשכנע את המושל הרומאי להוציא את ישוע להורג. 2הם כבלו אותו ושלחו אותו לפילטוס, המושל הרומאי. 3כאשר ראה יהודה הבוגד שישוע נידון למוות, התחרט על המעשה שעשה והחזיר את הכסף לראשי הכוהנים והזקנים.
4”חטאתי“, הכריז יהודה. ”בגדתי באדם חף מפשע.“
”לא אכפת לנו“, השיבו. ”זאת הבעיה שלך.“
5יהודה זרק את הכסף על הרצפה במקדש, והלך לתלות את עצמו.
6ראשי הכוהנים אספו את הכסף מהרצפה ואמרו: ”איננו יכולים להכניס את הכסף לאוצר, כי התורה אוסרת קבלת כסף דמים.“
7הם התייעצו ביניהם, ולבסוף החליטו לקנות בכסף זה את שדה היוצר בירושלים, שהשתמשו בו לקבורת גויים.
8משום כך נקרא השדה ההוא עד היום הזה: ”שדה הדם“.
9-10בזאת התקיימה נבואת זכריה: ”הם לקחו את שלושים שקלי הכסף – המחיר שבו העריכו אותו בני ישראל – וקנו שדה מאת הקדר, כפי שהדריך אותי ה׳.“#27.9-10 כז 9-10 תרגום חופשי של זכריה יא 12-13
11ישוע עמד לפני פילטוס, המושל הרומאי, וזה שאל אותו: ”האם אתה מלך היהודים?“
”אתה אומר“, השיב ישוע.
12אולם כאשר ראשי הכוהנים והזקנים האשימו אותו, ישוע לא אמר דבר.
13”האם אינך שומע את מה שהם אומרים?“ שאל פילטוס.
14אך להפתעתו הרבה של המושל לא אמר ישוע דבר.
15כל שנה, לכבוד חג הפסח, נהג המושל לשחרר אסיר יהודי אחד לפי בחירת העם. 16באותה שנה היה בכלא אסיר ידוע לשמצה בשם ישוע בר־אבא. 17כאשר התאסף באותו בוקר המון רב לפני ביתו של פילטוס, הוא שאל: ”את מי אשחרר לכם, את ישוע בר־אבא, או את ישוע הנקרא משיח?“ 18כי פילטוס ידע היטב שמסרו את ישוע מתוך קנאה.
19באותו זמן, כשישב פילטוס על כסאו בבית־הדין, שלחה אליו אשתו הודעה: ”עזוב את האיש הטוב הזה לנפשו, כי בלילה האחרון חלמתי עליו חלום נורא.“
20בינתיים הספיקו ראשי הכוהנים והזקנים לשכנע את ההמון לדרוש את שחרורו של בר־אבא, ואת הוצאתו להורג של ישוע. 21וכך כשחזר המושל ושאל: ”את מי מהשניים אשחרר לכם?“ צעק הקהל: ”את בר־אבא!“
22”אם כך, מה אעשה עם ישוע הנקרא משיח?“ שאל פילטוס.
”צלוב אותו!“ הם צעקו.
23”מדוע? מה עשה?“ שאל פילטוס.
הם לא ענו, ורק הגבירו את צעקותיהם: ”צלוב אותו!“
24כשראה פילטוס שאין טעם להמשיך ושעלולה לפרוץ מהומה, דרש שיביאו אליו קערת מים. הוא רחץ את ידיו לעיני הקהל ואמר: ”הידיים שלי נקיות מדמו של האיש הצדיק הזה. האחריות מוטלת עליכם!“
25וההמון השיב בצעקה: ”דמו עלינו ועל בנינו!“
26אז שחרר להם פילטוס את בר־אבא, ולאחר שהלקה את ישוע בשוטים מסרו לידי החיילים הרומאים, כדי שיקחו אותו לצליבה. 27אולם לפני כן הם לקחו אותו אל ארמון המושל וקראו לכל חיילי המשמר. 28הם הפשיטוהו והלבישוהו גלימת ארגמן. 29לאחר מכן שזרו זר מקוצים ארוכים והניחו על ראשו ככתר, בידו הימנית שמו מקל כשרביט, כרעו ברך לפניו בלגלוג והתגרו בו בקריאות לעג: ”יחי מלך היהודים!“ 30הם ירקו בפניו, חטפו מידו את המקל והכוהו על ראשו.
31לאחר שסיימו החיילים להתלוצץ ולצחוק עליו, הפשיטו מעליו את הגלימה והלבישו אותו בבגדיו, והוציאו אותו החוצה לצליבה.
32בדרך למקום הצליבה הם פגשו את שמעון מקירניה ואילצו אותו לסחוב את הצלב של ישוע. 33הם המשיכו בדרכם עד שהגיעו למקום הנקרא ”גלגלתא“, או ”מקום הגולגולת“. 34החיילים נתנו לו יין מסומם, אולם לאחר שטעם ממנו סרב לשתות אותו. 35לאחר הצליבה הפילו החיילים גורל, כדי לחלק ביניהם את בגדיו של ישוע. 36ואז התיישבו והביטו בישוע על הצלב. 37מעל ראשו הם תלו שלט: ”זהו ישוע מלך היהודים.“
38יחד עם ישוע נצלבו גם שני פושעים – אחד לימינו ואחד לשמאלו. 39העוברים ושבים קללו אותו, לעגו לו וקראו: 40”נו, אתה יכול להרוס את בית המקדש ולבנותו מחדש בשלושה ימים? אם אתה בן־אלוהים, מדוע אינך יורד מהצלב ומציל את עצמך?“
41גם ראשי הכוהנים, הסופרים והזקנים חרפו אותו ולעגו לו: 42”הוא יכול להושיע את כולם חוץ מאשר את עצמו!“ צחקו. ”משיח שכמוהו!“ קראו. ”מלך ישראל, הבה נראה אותו יורד מהצלב, ואז נאמין בו! 43הרי בטח באלוהים, נראה אם אלוהים באמת יציל אותו. הרי אמר שהוא בן־אלוהים!“
44גם הפושעים שנצלבו לידו העליבו אותו בצורה דומה.
45בשעה שתים־עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות.
46בשעה שלוש אחר־הצהריים זעק ישוע זעקת שבר:#27.46 כז 46 בארץ ישראל בתקופה הזו היהודים דיברו בעברית ובארמית. כאשר מופיע תעתיק ביוונית המקורית בברית החדשה, מלבד מקרים בודדים (התגלות ט 11, טז 16), הציטוט מובא בארמית ולא בעברית. עובדה זו מומחשת במעשי השליחים א 19: ”הדבר הזה נודע לכל יושבי ירושלים ולפיכך נקרא אותו שדה בלשונם ’חקל דמא‘, שפירושו שדה הדם“. ”אלי, אלי, למה שבקתני?“ (כלומר: ”אלי, אלי, למה עזבתני?“)
47אחדים מהנוכחים חשבו שהוא קורא לאליהו הנביא. 48אחד מהם רץ והביא ספוג טבול בחומץ, שם אותו בקצה מקל והושיטו לישוע כדי שישתה. 49אך יתר האנשים אמרו: ”עזוב אותו. הבה נראה אם אליהו באמת יבוא להציל אותו!“
50אז זעק ישוע שנית ונפח את נשמתו. 51באותו רגע הפרוכת שלפני קודש הקודשים בבית־המקדש נקרעה לשניים – מלמעלה עד למטה. האדמה רעדה, סלעים נבקעו, 52קברים נפתחו, וצדיקים רבים קמו לתחייה. 53לאחר תחייתו של ישוע, אלה עזבו את בית־הקברות, נכנסו לירושלים והופיעו לפני אנשים רבים.
54קצין רומאי והחיילים שהיו ליד הצלב, נבהלו מאוד מרעידת האדמה ומכל מה שקרה, וקראו: ”איש זה באמת היה בן־אלוהים!“
55נשים רבות שבאו עם ישוע מהגליל, כדי לשרתו, עמדו מרחוק והתבוננו. 56ביניהן היו מרים המגדלית, מרים אמם של יעקב ויוסף, ואמם של יעקב ויוחנן (בני זבדי).
57-58בערב ניגש אל פילטוס יוסף מן־הרמתיים, שהיה אדם עשיר ותלמיד של ישוע, וביקש את גופתו. פילטוס ציווה לשחרר את הגופה ולהעביר אותה ליוסף. 59יוסף לקח את הגופה, עטף אותה בסדין לבן, 60הניח אותה בתוך קבר חדש שחצב בשביל עצמו, סתם את הפתח באבן גדולה והלך לדרכו. 61מרים המגדלית ומרים השנייה ישבו במרחק והסתכלו.
62למחרת, בתום טקסי החג, באו ראשי הכוהנים והפרושים אל פילטוס 63ואמרו: ”אדוננו, השקרן הזה אמר פעם שלאחר שלושה ימים ישוב ויקום לתחייה. 64משום כך אנחנו מבקשים ממך לחתום את הקבר עד לאחר היום השלישי, כדי שתלמידיו לא יגנבו את הגופה ויפיצו את השמועה שהוא קם מן המתים. אחרת תהיה התרמית גרועה מזו הראשונה.“
65פילטוס אמר להם: ”יש לכם משמר שלכם, אתם יודעים איך לטפל בזה כמו שצריך“.
66וכך הם חתמו את הקבר והציבו שומרים.
Markert nå:
הבשורה על-פי מתי כז: HD
Marker
Del
Kopier
Vil du ha høydepunktene lagret på alle enhetene dine? Registrer deg eller logg på
הברית החדשה/הדרך™
זכויות יוצרים © 1979, 2009 על ידי Biblica, Inc.
הרשאה לשימוש על ידי Biblica, Inc. כל הזכויות שמורות ברחבי העולם.
Habrit Hakhadasha/Haderekh™ “The Way™”
(Hebrew Living New Testament™)
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc.
Used with permission. All rights reserved worldwide.