מרחב נשימה דוגמה

בקצב המסורבל של חיי היום יום, של פגישות, אירועים, מחויבויות, הסעות ילדים, דאגה להורים, עזרה לאחרים, חיפוש "זמן עבור עצמי", משלוחים, ריצות בעיר, לרוץ עד שמרגישים גמורים, לרוץ עד שנגמר לנו האנרגיה . . . לפעמים אני ממש רוצה "לנוח בנאות דשא" או לשבת "על מי מנוחות." (גם אם אני יושבת לכוס קפה בגינה שלי. גם אתם?)

אנו צריכים מרחב לנשימה.

מרחב לנשימה זהו המקום בין הקצב של חיי היום יום לבין הגבול שלך. זהו שיחה ללא מגבלת זמן עם החברים הטובים ביותר שלכם. ארוחה מסביב לשולחן במנוחה במקום אורחה תוך כדי נסיעה. זהו נתינה מכל הלב ובאופן אדיב כי לא בזבזת כל דולר שהרווחת. מרחב לנשימה הוא חיים איטיים, קטנים יותר ועם סדר עדיפות שונה.

אני יודעת שאתם הייתם מסכימים איתי שזה נשמע יותר טוב מאשר ההרגשות המטורפות והמעייפות של מחויבות יתר. ועדיין, במבט אחד על הלו"ז שלכם או על רשימת ה"Todo" אתם רואים - כמו כולם - שקשה לכם להאיט.

אז מה גורם לחיים שלכם להתנהל ככה, מעבר לכל גבול?

קשה לשים לב וגם קשה להודות, אבל עבורי, זה הפחד. אני מפחדת לוותר על משהו, ולכן אני מנסה לשבץ ארוחות עם הבנות שלי למרות שהיום שלי היו מטורף. אני מפחדת לא לדעת משהו, או להיות אחרונה, אז אני מחפשת רכב חדש, למרות שהרכב שלי הוא בסדר גמור. אני מפחדת לאכזב אנשים, אז אני מסכימה להשתתף בפגישות, למרות שהפרויקט לא כל קרוב לליבי . . . האם זה נשמע מוכר?

הפחד לוחש לנו שנהיה האחרונים, לכן אנחנו מעמיסים את לוחות הזמנים שלנו ומרוקנים את חשובנות הבנק שלנו. פחד גונב מאיתה את המרחב לנשימה. אך, אתם זוכרים מהו הציווי השכיח ביותר בכל הכתובים? אל תפחדו. האדון מצווה לנו לא לתת לפחד לנהל אותנו. הוא מציע לנו דרך פשוטה ומפתיעה לעבור את הפחד.

מחר נסתכל על הדרך שאלוהים הציע לנו (כבר מלפני אלפי שנים) כדי להחזיר קצת מרחב לנשימה לחיים שלנו. עד אז, תסתכלו על לוחות הזמנים שלכם ותשאלו: מהו דבר אחד שהסכמתי לו רק כי פחדתי לפספס משהו או לאכזב משהו אם אסרב?