הורגים קריפטונייט עם ג'ון בוורדוגמה

הקריאה לחרטה שזקוקים לה בקהילה ומהקהילה היום היא למעשה קריאה למה שאנחנו הכי צריכים: אהבה אמתית. המחסור באהבה אמתית בקהילה ממלאת את הפגישות שלנו, העבודה שלנו, והבתים שלנו עם שני מקרי קיצון: סובלנות ולגליזם.

הרמאות בסובלנות היא שהיא נראית כל כך דומה לאהבה. אנחנו משתמשים בכתבי הקודש כדי להגדיר אהבה כסבלנית, נדיבה, אינה מקנאת, לא תדרוש טובת עצמה, יחד עם עוד מאפיינים מהראשונה לקורינתיים י"ג. אבל לאהבה שהיא כדרך העולם הזה יש הרבה מאוד מאותם מאפיינים. 

מה שמבדיל בין אהבה משיחית לאהבה שמהעולם הזה היא שאהבה משיחית מצייתת למצוות של אלוהים. "בָּזֺאת נֵדַע" אומר יוחנן, "כִּי אוֹהֲבִים אָנוּ אֶת יַלְדֵי אֱלֹהִים: בִּהְיוֹתֵנוּ אוֹהֲבִים אֶת אֱלֹהִים וּמְקַיְּמִים אֶת מִצְווֹתָיו." (הראשונה ליוחנן ה' 2).

זאת אומרת, אם אני סבלן ונדיב, לא מתפאר ולא מתנשא, לא מתנהג בגסות, אבל בוגד באשתי או עוסק באי-מוסריות מינית, אני לא מתהלך באהבת אלוהים. 

אהבה אמתית מתאפיינת גם באמת וגם באהבה. אמת ללא אהבה שולחת אותנו לדרך של דבקות לתורה, שמאשימה אותנו - ללגליזם. ולצערי, אנשים מגיבים ללגליזם בכך שהם מעבירים את המטוטלת לקיצון השני, מתעלמים מתוכחה ומאזהרות בכתובים, שהם חשובים מאוד לבריאות ולבניית הקהילה. 

בוא נהיה כנים - אנחנו רואים את הקריאה לחרטה כמחסור בהבנה, אדיבות ואהבה. אבל תחשבו על זה: אם אני רואה אדם עיוור שהולך ישר אל צוק שיגרום לו ליפול אל מוות בטוח, האהבה דורשת שאקרא לו לשנות מסלול!

בחברה שלנו, ועם הרבה אנשים בקהילה, אהבה אמתית כזאת שקוראת לחרטה מפורשת כמלאת שנאה. הגישה הזאת נוצרה בגלל שאנשים חושבים רק על חייהם בעולם, לא על הנצח. 

כשאנחנו זוכרים שהחיים האלה הם אד חולף בהשוואה לנצח, אנחנו חיים את חיינו באופן שונה. אנחנו חייבים לראות את החיים שלנו בהקשר של הנצח כדי להבין מהי אהבה אמתית. 

זאת האהבה שהקהילה צריכה עכשיו - אהבה נצחית ואמתית - אהבה שתתנגד לחטא ותקרא לחרטה, אבל עדיין אהבה סבלנית ונדיבה.

האם אהבתם את דבר ההגות הזה? אני מעודד אתכם להתעמק עוד על ידי כך שתקראו את הספר שליהורגים קריפטונייט.