חסינים מפני פחדדוגמה

המשיחה

מי שיש להם משיחה מהאדון יהיו מלאים באמונה פעילה. הם לא נסוגו לקול הפחד או למראה ההרס הממשמש ובא. 

אנחנו קוראים בשמואל  א פרק ז,  הסיפור של דוד וגוליית. דוד ראה את גוליית ושמע את חילול הקודש שיצא מפיו. אליאב האזין בלב שוקע. עם זאת, משהו קרה לדויד. משיחת אדוני החלה להתחמם בתוכו. באותו הרגע, ליבם של אנשי המקצוע של ישראל שאין להם את המשיחה נהיה קר כקרח מפחד. האם אתם רואים את הניגוד? מאז ומעולם זו הייתה הבחנה בולטת בין השניים, והיא גם היום ... המשיחה מעניקה נועזות רבה, מה שהופך אנשים לחסינים מפני פחד! המשיחה עושה את ההבדל בין אמונה אקדמית לאמונה בוערת. הרשו לי להזהיר אותכם - האמונה האחת תמיד מתגרה באחרת.

לאליאב ללא ספק הייתה לו סיבה, מה שהשאיר אותו לשקול את מאזן כוחות הישראלים והפלשתים. הוא לא ראה משאבים אחרים. אליאב הצליח לעשות הערכות מקצועיות של מצבי קרב, והוא ראה כי לישראל אין לה סיכוי לנצח. הקצין המקצועי הזה דמיין את עצמו ליד גוליית לשם השוואה, וראה בו ענק אדיר. דוד, לעומת זאת, היה אדם בעל אמונה פעילה והשווה בתוכו את גוליית ליד אלוהי ישראל וראה בפלשתים כגמדים. זה מדהים מה שמתרחש כאשר האמונה והפחד עומדים בניגוד. 

דוד ידע שיש לו את האדון לצידו, והוא חש עוררות קדושה וזעם בתוך נפשו. זה היה בגלל המשיחה שהעניקה לו משאבים שלא היו ידועים לאחרים. עיני האמונה הפנימיות שלו היו על האדון. הוא עשה יותר מרק לקוות ולהתפלל. משיחתו של אלוהים עליו גרמה לו להיות רעב לניצחון, והוא התרגש והתמלא בציפייה  נלהבת. המשיחה הייתה "הערבון" לדברים הבאים.

לעתים קרובות אנשים פועלים בתגובה לקול של פחד שמגיע כמוסווה לקול של הגיון. עם זאת, עבור המאמינים שיש להם את המשיחה, הגיוני לראות בכל הנסיבות שנוגדות לקדושה כחסרי חשיבות, לעומת אלוהינו הגדול והאדיר! במקום לאפשר לנסיבות המאתגרות בחייכם ובעולם סביבכם לשתק ולהפחיד אתכם, תנו להם להבעיר את האש שבליבכם. הרשו להם  לחזק אותכם ולעורר את המשיחה על חייכם. אולי בעונה זו כפי שמעולם לא היה תגלו את המשאבים הגדולים שאלוהים השקיע לתוך חייכם והמשיחה שהוא נתן לכם. נדבר על זה מחר.......