חסר מנוחהדוגמה

אתמול דיברנו על כך שהפתרון לחוסר המנוחה שלנו נמצא במנוחה שדומה ל"שבת" מכל מקורות חוסר המנוחה שלנו. מחר, נתבונן בדרכים ליישום בתור מאמינים כיום במאה ה-21. אך לפני זה, עלינו לבדוק מהו שבת אמיתי למאמינים. המקום הטוב ביותר להתחיל בזה הוא מקור השבת עצמו.

כאשר אלוהים נתן למשה את עשרת הדברות בהר סינאי, הוא צווה שעם ישראל ינוח ביום השביעי בכל שבוע. זהו סימן של ברית האלוהים עם עמו. כמובן שזהו לפי המודל האלוהי, לפיו גם נברא העולם. אלוהים נח ביום השביעי מכל עבודתו. 

בתנ"ך, השבת מתואר עם חוקים ברורים והסדרים. כך לדוגמה נאמר לעם ישראל לא להדליק אש ביום זה (שמות לה', 3), לא לאסוף מאכלים (שמות טז', 23-29), ולא למכור מצרכים בשוק (נחמיה י', 31). העונה שאי ציות לחוקים אלה היה המוות (שמות לא', 14-15).

במהלך הזמן, עם ישראל לקח את יום השבת למקומו הקיצוני ביותר. בזמן שישוע היה כאן בעולם הזה הם אפילו הסתכלו על ריפוי חולים ביום שבת, כאל חטא. כאשר הפרושים ראו את ישוע מרפא ואוסף דגנים בשדה ביום השבת במתי יב', הם התעמתו בו, והצהרו על אי-ציותו לחוקים. ישוע ענה בהצהרה כי "כי בן האדם הוא אדון השבת" (מתי יב', 8), בזה הוא סימן את הברית החדשה בו בישוע המשיח. בדבריו של מרקוס על אותו המקרה, הוא כותב כי ישוע אמר: "השבת ניתנה למען בני־האדם, ולא בני־האדם למען השבת." (מרקוס ב', 27). במילים אחרות, דרכו יום השבת הוא אינו ציווי של החוק. במקום זאת יום השבת הפך למתנה לחסרי המנוחה. 

מה הכוונה של ישוע בהצהרה כי השבת הוא עבור בן האדם? איך נוכל ליישם את הנאמר כאן ולנצל את יתרון המתנה הזו? כיצד נוכל לנוח באופן מלא היום, בלי שנהפוך את המנוחה שלנו לחוקי או לוקח חיים? אלה הן שאלות שעליהן נענה מחר, ביום האחרון של תוכנית זו.