עדיף ביחדדוגמה

הקשר בין נדיבות לקהילה

כשאני נדיבים זה אל זה, אנו מתחברים חזק אחד עם השני, וזה מה שיוצר קהילה.

אחד מאנשי הקהילה שלח לי מכתב איזה יום ובו הוא כתב: "השכן שלי ביקש ממני להשתמש בסולם שלי, ואמרתי לא שבטח. אחר כך למדתי שיש לו סולם משלו. הוא לא היה צריך לבקש ממני את הסולם שלי, הוא רק השתמש בסיטואציה כדי להכיר אותי ולבנות את מערכת היחסים שלנו. כשהוא שאל ממני דברים, אני הרגשתי שהוא צריך אותי, ואהבתי את ההרגשה הזאת. עכשיו למדתי לעשות את אותו הדבר גם עם השכנים האחרים. לאחד השכנים שלי יש שואב אבק ואקום, ואני ביקשתי להשתמש בו כל שישי בערב כדי לנקות את המכונית שלי עם בני. עכשיו, האמתי היא, רוג'ר (שם השכן שלי) משאיר אותו כבר בחוץ ומכין אותו עבורי. לאחרונה אמרתי לרוג'ר שאני שוקל לקנות לעצמי שואב אבק כזה, אבל שאני אוהב את השיתוף והאינטראקציה בינינו. רוג'ר ממש ביקש שלא אקנה אחד לעצמי. כי כך הוא למד לראות את הקשר בין נדיבות לחיי קהילה."

הכתובים אומרים במתי ו', 21: "כי במקום שאוצרך נמצא, שם יהיה גם לבבך". במילים אחרות, איפה שתשקיע מזמנך, כספך ומהאנרגיה שלך, זה מה שאתה תאהב. ככה, כל פעם שאני נדיב כלפיך, עם העניים או כלפי כל אדם, שם תהיה ליבי. כל זמן שאני נותן לאדון, מושך את ליבי קרוב יותר אליו. וכל פעם שאני נותן את ליבי לך, זה מקשר אותו יותר אליך.

המאמינים הראשונים היו מוכרים גם בשל הנדיבות שלהם. מעשי השליחים ד', 32 אומרים לנו: "וקהל המאמינים היה להם לב אחד ונפש אחת ואין איש מהם אומר על-אשר בידו לי הוא כי הכל היה להם לנחלת כולם". הם היו משפחה. השיתוף שלהם היה בהתנדבות. זה לא היה קומוניזם. הקומוניזם אומר: "מה ששלך, אני אקח אותו, כי הוא גם שלי." מאמינים אומרים: "מה ששלי, הוא שלך, ואתה מוזמן לשתף יחד איתי."

כהורה, האם אתה נהנה לראות שהילדים שלך משתפים זה עם זה? בטח שאתה נהנה. אחד משיעורי החיים החשובים ביותר הוא שיתוף. כשאתה רואה שהילדים שלך הם דואגים לזולת, אתה שמח על כך.

אלוהים שמח באותה דרך! כאשר האדון רואה אותנו, ורואה שאנו נדיבים זה אל זה, הוא גם חושב משהו כמו: "הנה, זה הבן שלי! זאת הילדה שלי! הם עושים מה שאני רוצה היעשו", מכיוון שהאדון הוא נדיב, והוא רוצה שנהיה כמוהו. נדיבות יוצרת קהילה.

הקשב לדברי ההגות היומיים של פסטור ריק >>