מרקוס 43:14-65
מרקוס 43:14-65 תנ"ך וברית חדשה בתרגום מודני (תנ״ך ומודרני)
עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה בָּא יְהוּדָה, אֶחָד מִן הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, וְאִתּוֹ הָמוֹן, בַּחֲרָבוֹת וּבְמַקְלוֹת, בָּאִים מִטַּעַם רָאשֵׁי הַכֺּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים וְהַזְּקֵנִים. הַמַּסְגִּיר אוֹתוֹ הִקְדִּים לָתֵת לָהֶם סִימָן בְּאָמְרוֹ: "מִי שֶׁאֶתֵּן לוֹ נְשִׁיקָה זֶה הוּא; תִּפְסוּ אוֹתוֹ וְהוֹלִיכוּהוּ בְּלִוְיַת מִשְׁמָר." כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ נִגַּשׁ אֵלָיו מִיָּד וְאָמַר: "רַבִּי", וְנָשַׁק לוֹ. הֵם שָׁלְחוּ יְדֵיהֶם וְתָפְסוּ אוֹתוֹ. אֲבָל אַחַד הָעוֹמְדִים שָׁם שָׁלַף חֶרֶב וּבְהַכּוֹתוֹ אֶת עֶבֶד הַכֺּהֵן הַגָּדוֹל קִצֵּץ אֶת אָזְנוֹ. אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "כְּמוֹ עַל שׁוֹדֵד יְצָאתֶם בַּחֲרָבוֹת וּבְמַקְלוֹת לִתְפֺּס אוֹתִי. יוֹם יוֹם הָיִיתִי אִתְּכֶם בַּמִּקְדָּשׁ וְלִמַּדְתִּי וְלֹא תְּפַסְתֶּם אוֹתִי, אַךְ זֺאת כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלְּאוּ הַכְּתוּבִים." אָז עֲזָבוּהוּ כֻּלָּם וּבָרְחוּ. בָּחוּר אֶחָד שֶׁהָיָה עָטוּף סָדִין לְכִסּוּי גּוּפוֹ נִתְלַוָּה אֵלָיו. תָּפְסוּ אוֹתוֹ, אַךְ הוּא עָזַב אֶת הַסָּדִין בְּיָדָם וּבָרַח עָרוֹם. הוֹלִיכוּ אֶת יֵשׁוּעַ אֶל הַכֺּהֵן הַגָּדוֹל וְשָׁם נִקְהֲלוּ כָּל רָאשֵׁי הַכֺּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים וְהַסּוֹפְרִים. כֵּיפָא הָלַךְ אַחֲרָיו בְּמֶרְחַק מָה עַד לְתוֹךְ חֲצַר הַכֺּהֵן הַגָּדוֹל, וְשָׁם יָשַׁב עִם הַמְשָׁרְתִים וְהִתְחַמֵּם לְיַד הָאֵשׁ. אוֹתָהּ שָׁעָה חִפְּשׂוּ רָאשֵׁי הַכֺּהֲנִים וְכָל הַסַּנְהֶדְרִין עֵדוּת נֶגֶד יֵשׁוּעַ כְּדֵי לְהָמִית אוֹתוֹ וְלֹא מָצְאוּ, כִּי רַבִּים הֵעִידוּ עֵדוּת שֶׁקֶר נֶגְדּוֹ וְהָעֵדֻיּוֹת לֹא הָיוּ תּוֹאֲמוֹת. קָמוּ אֲחָדִים וְהֵעִידוּ נֶגְדּוֹ דְּבַר שֶׁקֶר בְּאָמְרָם: "אֲנַחְנוּ שָׁמַעְנוּ אוֹתוֹ אוֹמֵר 'אֲנִי אֶהֱרֺס אֶת הַהֵיכָל הַזֶּה שֶׁנַּעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם וּבִשְׁלוֹשָׁה יָמִים אֶבְנֶה אַחֵר שֶׁאֵינֶנּוּ מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם'." וְגַם בַּזֺּאת לֹא תָּאֲמוּ דִּבְרֵי עֵדוּתָם. קָם הַכֺּהֵן הַגָּדוֹל, עָמַד בָּאֶמְצַע וְשָׁאַל אֶת יֵשׁוּעַ: "אֵינְךָ מֵשִׁיב דָּבָר עַל מַה שֶּׁאֵלֶּה מְעִידִים נֶגְדְּךָ?" אַךְ הוּא שָׁתַק וְלֹא הֵשִׁיב דָּבָר. הוֹסִיף הַכֺּהֵן הַגָּדוֹל וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "הַאִם אַתָּה הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הַמְבֺרָךְ?" אָמַר יֵשׁוּעַ: "אֲנִי הוּא. וְאַתֶּם תִּרְאוּ אֶת בֶּן־הָאָדָם יוֹשֵׁב לִימִין הַגְּבוּרָה וּבָא עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם." קָרַע הַכֺּהֵן הַגָּדוֹל אֶת בְּגָדָיו וְאָמַר: "מַה לָּנוּ עוֹד צֺרֶךְ בְּעֵדִים? שְׁמַעְתֶּם אֶת הַגִּדּוּף. מַה דַּעְתְּכֶם?" הַכֺּל הִרְשִׁיעוּ אוֹתוֹ וּפָסְקוּ שֶׁהוּא בֶּן מָוֶת. אֲחָדִים הֵחֵלּוּ לִירֺק בּוֹ; גַּם כִּסּוּ אֶת פָּנָיו, הִכּוּהוּ בְּאֶגְרוֹף וְאָמְרוּ לוֹ: "הִתְנַבֵּא!" וְהַמְשָׁרְתִים קִדְּמוּ אוֹתוֹ בְּמַכּוֹת.