לוקס 7:22-39
לוקס 7:22-39 תנ"ך וברית חדשה בתרגום מודני (תנ״ך ומודרני)
כְּשֶׁהִגִּיעַ הַיּוֹם שֶׁצָּרִיךְ לִזְבֺּחַ בּוֹ אֶת הַפֶּסַח, שָׁלַח יֵשׁוּעַ אֶת כֵּיפָא וְאֶת יוֹחָנָן בְּאָמְרוֹ: "לְכוּ וְהָכִינוּ לָנוּ אֶת הַפֶּסַח כְּדֵי שֶׁנֺּאכַל." אָמְרוּ: "אֵיפֺה אַתָּה רוֹצֶה שֶׁנָּכִין אוֹתוֹ?" הֵשִׁיב לָהֶם: "הִנֵּה כַּאֲשֶׁר תִּכָּנְסוּ הָעִירָה יִפְגֺּשׁ אֶתְכֶם אִישׁ נוֹשֵׂא כַּד מַיִם. לְכוּ אַחֲרָיו אֶל הַבַּיִת שֶׁיִּכָּנֵס לְתוֹכוֹ וְאִמְרוּ לְבַעַל הַבַּיִת: 'כֺּה אוֹמֵר לְךָ רַבֵּנוּ, הֵיכָן הַחֶדֶר אֲשֶׁר אֺכַל שָׁם אֶת הַפֶּסַח עִם תַּלְמִידַי?' הוּא יַרְאֶה לָכֶם עֲלִיָּה גְּדוֹלָה מֻצַּעַת וּמְסֻדֶּרֶת; שָׁם תָּכִינוּ אֶת הַפֶּסַח." הֵם הָלְכוּ וּמָצְאוּ הַכֺּל כְּפִי שֶׁאָמַר לָהֶם, וְהֵכִינוּ אֶת הַפֶּסַח. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַשָּׁעָה הֵסֵב הוּא וְהַשְּׁלִיחִים עִמּוֹ. אָמַר לָהֶם: "נִכְסֺף נִכְסַפְתִּי לֶאֱכֺל אִתְּכֶם אֶת הַפֶּסַח הַזֶּה לִפְנֵי עֱנוּתִי; כִּי אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, לֹא אֺכַל אוֹתוֹ עוֹד עַד כִּי יִתְקַיֵּם בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים." הוּא לָקַח אֶת הַכּוֹס, בֵּרֵךְ, וְאָמַר: "קְחוּ אוֹתָהּ וְחַלְּקוּ בֵּינֵיכֶם; כִּי אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, מֵעַתָּה שָׁתֺה לֹא אֶשְׁתֶּה מִפְּרִי הַגֶּפֶן עַד אֲשֶׁר תָּבוֹא מַלְכוּת הָאֱלֹהִים." לָקַח אֶת הַלֶּחֶם, בֵּרֵךְ וּבָצַע וְנָתַן לָהֶם בְּאָמְרוֹ: "זֶה גּוּפִי הַנִּתָּן בַּעַדְכֶם, זֺאת עֲשׂוּ לְזִכְרִי." כֵּן גַּם אֶת הַכּוֹס אַחַר הַסְּעוּדָה, וְאָמַר: "הַכּוֹס הַזֺּאת הִיא הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בְּדָמִי הַנִּשְׁפָּךְ בַּעַדְכֶם. אַךְ הִנֵּה יַד הַמַּסְגִּיר אוֹתִי אִתִּי עַל הַשֻּׁלְחָן. בֶּן־הָאָדָם אָמְנָם הוֹלֵךְ כְּפִי שֶׁנִּגְזַר, אֲבָל אוֹי לְאוֹתוֹ אִישׁ שֶׁמַּסְגִּיר אוֹתוֹ." הֵם הֵחֵלּוּ לְבָרֵר בֵּינֵיהֶם מִי מֵהֶם הוּא הָעוֹמֵד לַעֲשׂוֹת זֺאת. גַּם מְרִיבָה הָיְתָה בֵּינֵיהֶם בַּשְּׁאֵלָה מִי מֵהֶם נֶחְשָׁב לַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר. אָמַר לָהֶם: "מַלְכֵי הַגּוֹיִם רוֹדִים בָּהֶם, וְהָאֲנָשִׁים הַשּׁוֹלְטִים עֲלֵיהֶם 'עוֹשֵׂי־חֶסֶד' נִקְרָאִים. אַךְ אַתֶּם לֹא כֵן; אַדְּרַבָּא, הַגָּדוֹל בָּכֶם שֶׁיְּהֵא כַּצָּעִיר, וְהַמַּנְהִיג כַּמְּשָׁרֵת. וּמִי הַגָּדוֹל, הַמֵּסֵב אֶל הַשֻּׁלְחָן אוֹ הַמְּשָׁרֵת? הֲלֹא הַמֵּסֵב! וַאֲנִי בְּתוֹכְכֶם כְּמוֹ הַמְּשָׁרֵת. אַתֶּם עֲמַדְתֶּם אִתִּי בְּנִסְיוֹנוֹתַי, וַאֲנִי מַנְחִיל לָכֶם מַלְכוּת כְּמוֹ שֶׁהִנְחִילָנִי אָבִי, לְמַעַן תֺּאכְלוּ וְתִשְׁתּוּ עַל שֻׁלְחָנִי בְּמַלְכוּתִי וְתֵשְׁבוּ עַל כִּסְאוֹת לִשְׁפֺּט אֶת שְׁנֵים־עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל." "שִׁמְעוֹן, שִׁמְעוֹן, הִנֵּה דָּרַשׁ הַשָּׂטָן לְטַלְטֵל אֶתְכֶם כְּחִטִּים בַּכְּבָרָה. אֲבָל אֲנִי הִתְפַּלַּלְתִּי בַּעַדְךָ שֶׁלֹּא תִּכְלֶה אֱמוּנָתְךָ, וְאַתָּה לְאַחַר שֶׁתָּשׁוּב, חַזֵּק אֶת אַחֶיךָ." אָמַר כֵּיפָא: "אֲדוֹנִי! אִתְּךָ אֲנִי מוּכָן לָלֶכֶת גַּם לְבֵית הָאֲסוּרִים גַּם לַמָּוֶת." הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: "אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, כֵּיפָא, תַּרְנְגוֹל לֹא יִקְרָא הַיּוֹם עַד אֲשֶׁר שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים תִּתְכַּחֵשׁ לִי כְּאִלּוּ שֶׁאֵינְךָ מַכִּיר אוֹתִי." הוֹסִיף וְשָׁאַל אוֹתָם: "כַּאֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֶתְכֶם בְּלִי אַרְנָק וְתַרְמִיל וְנַעֲלַיִם, הַאִם חֲסַרְתֶּם דָּבָר?" הֵשִׁיבוּ: "לֹא חָסַרְנוּ כְּלוּם." אָמַר לָהֶם: "אֲבָל כָּעֵת מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְנָק יִקַּח נָא אוֹתוֹ, וְכֵן גַּם אֶת הַתַּרְמִיל; וּמִי שֶׁאֵין לוֹ חֶרֶב, שֶׁיִּמְכֺּר אֶת בִּגְדוֹ וְיִקְנֶה. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, צָרִיךְ שֶׁיִּמָּלֵא בִּי הַכָּתוּב הַזֶּה: ' וְאֶת־פּוֹשְׁעִים נִמְנָה .' וְאָמְנָם מַה שֶּׁמְּכֻוָּן אֵלַי הוֹלֵךְ וְנִשְׁלָם." אָמְרוּ הַתַּלְמִידִים: "אֲדוֹנֵנוּ, הִנֵּה שְׁתֵּי חֲרָבוֹת פֺּה!" אָמַר לָהֶם: "דַּי!" כַּאֲשֶׁר יָצָא הָלַךְ כְּמִנְהָגוֹ אֶל הַר הַזֵּיתִים וְגַם תַּלְמִידָיו הָלְכוּ אַחֲרָיו.