השנייה אל הקורינתים 1:8-24
השנייה אל הקורינתים 1:8-24 תנ"ך וברית חדשה בתרגום מודני (תנ״ך ומודרני)
וְעַתָּה, אַחַי, נְסַפֵּר לָכֶם עַל חֶסֶד אֱלֹהִים שֶׁהָאֳצַל בִּקְהִלּוֹת מָקֵדוֹנְיָה: פְּעָמִים רַבּוֹת עָמְדוּ בְּמִבְחַן הַצָּרוֹת, וּמִתּוֹךְ שִׁפְעַת שִׂמְחָתָם וְעֺמֶק עֲנִיּוּתָם גָּאָה עֺשֶׁר נְדִיבוּתָם. הֲרֵינִי מֵעִיד כִּי נִדְּבוּ כְּפִי יְכָלְתָּם, וְיוֹתֵר מִכְּפִי יְכָלְתָּם, וּבְהַפְצָרוֹת רַבּוֹת בִּקְשׁוּ מֵאִתָּנוּ אֶת הַזְּכוּת לְהִשְׁתַּתֵּף בָּעֶזְרָה לַקְּדוֹשִׁים. וְלֹא כְּפִי שֶׁצִּפִּינוּ, אֶלָּא קֺדֶם הִקְדִּישׁוּ אֶת עַצְמָם לָאָדוֹן וְאַחַר כָּךְ לָנוּ, כִּרְצוֹן אֱלֹהִים. עַל כֵּן בִּקַּשְׁנוּ מִטִּיטוֹס, כִּי כְּשֵׁם שֶׁהִקְדִּים וְהִתְחִיל, כֵּן גַּם יַשְׁלִים בְּקִרְבְּכֶם אֶת מַעֲשֵׂה הַחֶסֶד הַזֶּה. וּכְשֵׁם שֶׁאַתֶּם שׁוֹפְעִים בַּכֺּל – בֶּאֱמוּנָה, בְּהַטָּפָה, בְּדַעַת, בְּכָל שְׁקִידָה, וּבָאַהֲבָה אֲשֶׁר עוֹרַרְנוּ בָּכֶם – שִׁפְעוּ גַּם בַּחֶסֶד הַזֶּה. אֵינֶנִּי מְדַבֵּר בְּדֶרֶךְ שֶׁל פְּקֻדָּה, אֶלָּא שֶׁעַל־יְדֵי חָרִיצוּתָם שֶׁל אֲחֵרִים אֲנִי בּוֹחֵן גַּם אֶת אֲמִתּוּת אַהֲבַתְכֶם. הֵן יוֹדְעִים אַתֶּם אֶת מַעֲשֵׂה הַחֶסֶד שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ עָשִׁיר נַעֲשָׂה עָנִי לְמַעַנְכֶם, כְּדֵי שֶׁתַּעֲשִׁירוּ אַתֶּם עַל־יְדֵי עֲנִיּוּתוֹ. מְחַוֶּה אֲנִי אֶת דַּעְתִּי בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁכֵּן הַדָּבָר יוֹעִיל לָכֶם, אַתֶּם אֲשֶׁר לִפְנֵי שָׁנָה הִקְדַּמְתֶּם וְהִתְחַלְתֶּם לֹא רַק לַעֲשׂוֹת אֶלָּא גַּם לִרְצוֹת. אֲבָל כָּעֵת הַשְׁלִימוּ גַּם אֶת הַמַּעֲשֶׂה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַשְׁלָמַת הַמַּעֲשֶׂה מִתּוֹךְ מַה שֶּׁמַּשֶּׂגֶת יֶדְכֶם, כְּפִי שֶׁהָיְתָה הַנְּכוֹנוּת לִרְצוֹת; שֶׁהֲרֵי אִם קַיֶּמֶת הַנְּכוֹנוּת, רְצוּיָה הִיא לְפִי מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיַד אִישׁ, לֹא לְפִי מַה שֶׁאֵין בְּיָדוֹ. אֵין זֶה כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לַאֲחֵרִים רְוָחָה וְלָכֶם מַחְסוֹר, אֶלָּא לְשֵׁם הַשִּׁוְיוֹן. כָּעֵת הַשֶּׁפַע שֶׁלָּכֶם יְמַלֵּא אֶת מַחְסוֹרָם, כְּדֵי שֶׁבְּעֵת הַצֺּרֶךְ יְמַלֵּא הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהֶם אֶת מַחְסוֹרְכֶם אַתֶּם, וְכָךְ יְקֻיַּם הַשִּׁוְיוֹן, כְּפִי שֶׁכָּתוּב: " וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר ." תּוֹדָה לֵאלֹהִים הַנּוֹתֵן בְּלֵב טִיטוֹס אֶת אוֹתָהּ חָרִיצוּת לְמַעַנְכֶם; כִּי אָכֵן שָׁמַע לַבַּקָּשָׁה וּמִתּוֹךְ חָרִיצוּתוֹ הַיְתֵרָה הָלַךְ אֲלֵיכֶם מֵרָצוֹן. יַחַד אִתּוֹ שָׁלַחְנוּ אֶת הָאָח אֲשֶׁר שֵׁם טוֹב לוֹ בְּכָל הַקְּהִלּוֹת עַל חֶלְקוֹ בְּהַכְרָזַת הַבְּשׂוֹרָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַקְּהִלּוֹת בָּחֲרוּ בּוֹ לִהְיוֹת חֲבֵרֵנוּ לַמַּסָּע בַּהֲבָאַת הַתְּרוּמָה הַזֺּאת, שֵׁרוּת שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים לִכְבוֹד הָאָדוֹן מִתּוֹךְ נְכוֹנוּתֵנוּ אָנוּ. וַאֲנַחְנוּ נִשְׁמָרִים מִלָּתֵת לְאִישׁ פִּתְחוֹן פֶּה נֶגְדֵּנוּ עַל־דְּבַר הַתְּרוּמוֹת הָרַבּוֹת שֶׁאָנוּ מֻפְקָדִים עֲלֵיהֶן; שֶׁכֵּן נוֹתְנִים אָנוּ דַּעְתֵּנוּ לִנְהֺג בְּיֺשֶׁר לֹא רַק לִפְנֵי הָאָדוֹן, אֶלָּא גַּם לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם. שָׁלַחְנוּ אִתָּם אֶת אָחִינוּ אֲשֶׁר פְּעָמִים רַבּוֹת וּבִדְבָרִים רַבִּים הוּכְחָה לָנוּ חָרִיצוּתוֹ, וְעַתָּה חָרִיצוּתוֹ רַבָּה עוֹד יוֹתֵר בִּגְלַל הָאֵמוּן הָרַב שֶׁהוּא נוֹתֵן בָּכֶם. אֲשֶׁר לְטִיטוֹס, שֻׁתָּפִי הוּא וְעוֹבֵד אִתִּי לְמַעַנְכֶם. אֲשֶׁר לְאַחֵינוּ, שְׁלִיחֵי הַקְּהִלּוֹת הֵם לְתִפְאֶרֶת הַמָּשִׁיחַ. עַל כֵּן, לְעֵינֵי הַקְּהִלּוֹת, הַרְאוּ לָהֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם וְהוֹכִיחוּ אֶת צִדְקַת גַּאֲוָתֵנוּ בָּכֶם.