השנייה אל הקורינתים 1:7-16
השנייה אל הקורינתים 1:7-16 תנ"ך וברית חדשה בתרגום מודני (תנ״ך ומודרני)
לָכֵן, חֲבִיבַי, בִּהְיוֹת לָנוּ הַהַבְטָחוֹת הָאֵלֶּה, נְטַהֵר אֶת עַצְמֵנוּ מִכָּל טֻמְאַת גּוּף וְרוּחַ וְנַשְׁלִים קְדֻשָּׁתֵנוּ בְּיִרְאַת אֱלֹהִים. הַרְחִיבוּ לָנוּ לְבַבְכֶם; לֹא עָשִׂינוּ עָוֶל לְאִישׁ, לֹא גָּרַמְנוּ נֵזֶק לְאִישׁ, לֹא רִמִּינוּ אִישׁ. אֵינֶנִּי מְדַבֵּר מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לְהַרְשִׁיעַ, שֶׁהֲרֵי כְּבָר אָמַרְתִּי שֶׁאַתֶּם בְּלִבֵּנוּ, גַּם לַחַיִּים גַּם לַמָּוֶת. רַב בִּטְחוֹנִי בָּכֶם. גְּדוֹלָה גַּאֲוָתִי בָּכֶם. מָלֵאתִי נֶחָמָה וַאֲנִי שׁוֹפֵעַ שִׂמְחָה בְּכָל צָרָתֵנוּ. הֵן גַּם כַּאֲשֶׁר בָּאנוּ לְמָקֵדוֹנְיָה לֹא הָיָה מָנוֹחַ לְגוּפֵנוּ, אֶלָּא צָרוֹת מִכָּל עֵבֶר, מַאֲבָקִים מִחוּץ וַחֲשָׁשׁוֹת מִבַּיִת. אֲבָל אֱלֹהִים, הַמְנַחֵם אֶת הַנִּדְכָּאִים, נִחֵם אוֹתָנוּ בְּבוֹאוֹ שֶׁל טִיטוֹס. וְלֹא בְּבוֹאוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם בַּנֶּחָמָה שֶׁהוּא נֻחַם בָּכֶם; שֶׁכֵּן סִפֵּר לָנוּ עַל כִּסּוּפֵיכֶם, עַל רֺב צַעַרְכֶם, עַל הַקִּנְאָה שֶׁאַתֶּם מְקַנְּאִים לִי, וְלָכֵן שָׂמַחְתִּי עוֹד יוֹתֵר. הֵן גַּם אִם הֶעֱצַבְתִּי אֶתְכֶם בְּאִגַּרְתִּי, אֵינֶנִּי מִתְחָרֵט. גַּם אִם הִתְחָרַטְתִּי – אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהָאִגֶּרֶת הַהִיא הֶעֱצִיבָה אֶתְכֶם, אַף כִּי רַק לִזְמַן מָה – כָּעֵת אֲנִי שָׂמֵחַ לֹא עַל שֶׁנֶּעֱצַבְתֶּם, אֶלָּא עַל שֶׁהָעֶצֶב הַזֶּה הֵבִיא אֶתְכֶם לִידֵי תְּשׁוּבָה; כִּי נֶעֱצַבְתֶּם כִּרְצוֹן אֱלֹהִים, בְּאֺפֶן שֶׁלֹּא נִגְרַם לָכֶם שׁוּם נֵזֶק עַל־יָדֵינוּ. הֵן הָעֶצֶב שֶׁהוּא כִּרְצוֹן אֱלֹהִים מְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה אֲשֶׁר תּוֹצָאָתָהּ יְשׁוּעָה, וְעַל עֶצֶב כָּזֶה אֵין לְהִצְטַעֵר. אֲבָל הָעֶצֶב כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם גּוֹרֵם מָוֶת. רְאוּ מָה עוֹרֵר בָּכֶם הָעֶצֶב הַזֶּה אֲשֶׁר כִּרְצוֹן אֱלֹהִים! הוּא עוֹרֵר בָּכֶם חָרִיצוּת, הִתְנַצְּלוּת, הִתְלַהֲטוּת, יִרְאָה, כִּסּוּפִים, קִנְאָה, נְכוֹנוּת לַעֲשִׂיַּת דִּין. מִכָּל הַבְּחִינוֹת הוֹכַחְתֶּם שֶׁאֵין בָּכֶם דֺּפִי בָּעִנְיָן הַהוּא. וּבְכֵן, גַּם כְּשֶׁכָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם, לֹא כָּתַבְתִּי לְמַעַן זֶה שֶׁעָשָׂה אֶת הָרָעָה וְלֹא לְמַעַן זֶה שֶׁסָּבַל אֶת הָרָעָה, אֶלָּא לְמַעַן תִּוָּכְחוּ לָדַעַת לְנֺכַח הָאֱלֹהִים מַהִי מְסִירוּתְכֶם לָנוּ. לָכֵן נֻחַמְנוּ. אֲבָל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשֶּׁנֻּחַמְנוּ שָׂמַחְנוּ בְּשִׂמְחַת טִיטוֹס, שֶׁכֵּן כֻּלְּכֶם גְּרַמְתֶּם לוֹ נַחַת רוּחַ. אִם בְּמִדַּת מָה הִתְגָּאֵיתִי בָּכֶם לְפָנָיו, לֹא הִתְאַכְזַבְתִּי – אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁתָּמִיד דִּבַּרְנוּ אֲלֵיכֶם אֱמֶת, כֵּן גַּם דִּבְרֵי הִתְגָּאוּתֵנוּ לִפְנֵי טִיטוֹס הוּכְחוּ כֶּאֱמֶת. הוּא רוֹחֵשׁ לָכֶם אַהֲבָה רַבָּה עַד מְאֺד, כִּי זוֹכֵר הוּא אֶת הַצִּיּוּת שֶׁל כֻּלְּכֶם כְּשֶׁקִּבַּלְתֶּם אוֹתוֹ בְּיִרְאָה וּבַחֲרָדָה. אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁבְּכָל דָּבָר אֲנִי בָּטוּחַ בָּכֶם.