הראשונה אל הקורינתים 1:7-40

שתף

הראשונה אל הקורינתים 1:7-40 תנ"ך וברית חדשה בתרגום מודני (תנ״ך ומודרני)

לְעִנְיַן מַה שֶּׁכְּתַבְתֶּם אֵלַי: "טוֹב לוֹ לְאִישׁ לְהִמָּנַע מֵאִשָּׁה," אַךְ מִשּׁוּם הַזְּנוּת – כָּל אִישׁ יִשָּׂא לוֹ אִשָּׁה וְכָל אִשָּׁה יִהְיֶה לָהּ בַּעַל. הָאִישׁ יְקַיֵּם אֶת חוֹבָתוֹ לְאִשְׁתּוֹ, וְכֵן גַּם הָאִשָּׁה תְּקַיֵּם אֶת חוֹבָתָהּ לְבַעְלָהּ. הָאִשָּׁה אֵין גּוּפָהּ בִּרְשׁוּתָהּ אֶלָּא בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ; כֵּן גַּם הָאִישׁ, אֵין גּוּפוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אֶלָּא בִּרְשׁוּת אִשְׁתּוֹ. אַל תִּמְנְעוּ אֶת עַצְמְכֶם זֶה מִזֶּה בִּלְתִּי אִם מִתּוֹךְ הַסְכָּמָה לִזְמַן מְסֻיָּם כְּדֵי לְהִתְפַּנּוֹת לִתְפִלָּה. אַחֲרֵי כֵן שׁוּבוּ וְהִתְאַחֲדוּ, פֶּן יְנַסֶּה אֶתְכֶם הַשָּׂטָן בִּגְלַל אִי יְכָלְתְּכֶם לְרַסֵּן אֶת הַיֵּצֶר. זֺאת אֲנִי אוֹמֵר בְּדֶרֶךְ שֶׁל רְשׁוּת וְלֹא בְּדֶרֶךְ שֶׁל פְּקֻדָּה. מִי יִתֵּן וְכָל הָאֲנָשִׁים יִהְיוּ כָּמוֹנִי, אֶלָּא שֶׁלְּכָל אֶחָד מַתְּנָתוֹ שֶׁלּוֹ מֵאֵת הָאֱלֹהִים, זֶה בְּכֺה וְזֶה בְּכֺה. וְאֶל הַפְּנוּיִים וְהָאַלְמָנוֹת אֺמַר: כְּדַאי לָהֶם לְהִשָּׁאֵר כָּמוֹנִי. אֲבָל אִם אֵינָם יְכוֹלִים לִכְבּשׁ אֶת יִצְרָם – שֶׁיִּתְחַתְּנוּ; מוּטָב לָשֵׂאת אִשָּׁה מִלִּבְעֺר בְּתַאֲוָה. וְעַל הַנְּשׂוּאִים אֲנִי מְצַוֶּה, וְלֹא אֲנִי כִּי אִם הָאָדוֹן, שֶׁלֹּא תִּפָּרֵד אִשָּׁה מִבַּעְלָהּ – אַךְ אִם נִפְרְדָה, שֶׁתִּשָּׁאֵר פְּנוּיָה אוֹ תִּתְפַּיֵּס עִם בַּעְלָהּ – וְאַל יַעֲזֺב אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. אֶל הַשְּׁאָר אֲנִי אוֹמֵר, וְלֹא הָאָדוֹן: אִם לְאִישׁ מַאֲמִין יֵשׁ אִשָּׁה בִּלְתִּי מַאֲמִינָה וְהִיא רוֹצָה לְהִשָּׁאֵר אִתּוֹ, אַל יַעֲזֺב אוֹתָהּ. וְאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּעַל בִּלְתִּי מַאֲמִין וְהוּא חָפֵץ לְהִשָּׁאֵר אִתָּהּ, אַל תַּעֲזֺב הִיא אוֹתוֹ, כִּי הַבַּעַל שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין מְקֻדָּשׁ בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָאִשָּׁה שֶׁאֵינֶנָּה מַאֲמִינָה מְקֻדֶּשֶׁת בְּבַעְלָהּ; אִם לֹא כֵן, בְּנֵיכֶם טְמֵאִים, וְאִלּוּ עַתָּה קְדוֹשִׁים הֵם. אֲבָל אִם זֶה שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין נִפְרָד, שֶׁיִּפָּרֵד לוֹ. גַּם הַמַּאֲמִין גַּם הַמַּאֲמִינָה אֵינָם מְשֻׁעְבָּדִים בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה; הֲרֵי לְשָׁלוֹם קָרָא אוֹתָנוּ הָאֱלֹהִים. כְּלוּם יוֹדַעַת אַתְּ, אִשָּׁה, אִם תּוֹשִׁיעִי אֶת בַּעְלֵךְ? אוֹ כְּלוּם יוֹדֵעַ אַתָּה, הַבַּעַל, אִם תּוֹשִׁיעַ אֶת אִשְׁתְּךָ? כָּל אִישׁ יִחְיֶה אֶת חַיָּיו לְפִי מַה שֶּׁחָלַק לוֹ הָאָדוֹן, לְפִי מַצָּבוֹ כַּאֲשֶׁר קָרָא לוֹ הָאֱלֹהִים. כָּךְ אֲנִי מְצַוֶּה בְּכָל הַקְּהִלּוֹת. אִם נִקְרָא הָאִישׁ בְּעֵת הֱיוֹתוֹ נִמּוֹל, אַל יִמְשֺׁךְ לוֹ עָרְלָה. אִם נִקְרָא כְּשֶׁהוּא עָרֵל, אַל יִמּוֹל. לֹא הַמִּילָה חֲשׁוּבָה, אַף לֹא הָעָרְלָה, אֶלָּא שְׁמִירַת מִצְווֹת הָאֱלֹהִים. יִשָּׁאֵר כָּל אִישׁ בַּמַּעֲמָד שֶׁבּוֹ נִקְרָא. אִם נִקְרֵאתָ בְּעֵת הֱיוֹתְךָ עֶבֶד, אַל תִּדְאַג. אֲבָל אִם בִּיכָלְתְּךָ לָצֵאת לַחָפְשִׁי, אַדְּרַבָּא, נַצֵּל זֺאת. הֲרֵי עֶבֶד שֶׁנִּקְרָא מִטַּעַם הָאָדוֹן, בֶּן־חוֹרִין הוּא לָאָדוֹן; כֵּן מִי שֶׁנִּקְרָא בִּהְיוֹתוֹ בֶּן־חוֹרִין, עֶבֶד הוּא לַמָּשִׁיחַ. בִּמְחִיר נִקְנֵיתֶם; אַל תִּשְׁתַּעְבְּדוּ לִבְנֵי אָדָם. אַחַי, אִישׁ אִישׁ בַּמַּעֲמָד שֶׁנִּקְרָא בּוֹ, בּוֹ יַעֲמֺד לִפְנֵי אֱלֹהִים. עַל־אוֹדוֹת הַבְּתוּלוֹת אֵין לִי מִצְוָה מֵאֵת הָאָדוֹן, אֲבָל אֲחַוֶּה דַּעְתִּי בְּתוֹר מִי שֶׁזָּכָה, בְּרַחֲמֵי הָאָדוֹן, לִהְיוֹת נֶאֱמָן. אֲנִי סָבוּר שֶׁמִּפְּנֵי הַמְּצוּקָה הַנּוֹכְחִית מוּטָב לְאִישׁ לְהִשָּׁאֵר כָּךְ: אִם אַתָּה קָשׁוּר לְאִשָּׁה, אַל תְּבַקֵּשׁ לְהַתִּיר אֶת הַקֶּשֶׁר; אִם אֵינְךָ קָשׁוּר לְאִשָּׁה, אַל תְּבַקֵּשׁ לְךָ אִשָּׁה. אַךְ אִם תִּקַּח לְךָ אִשָּׁה אֵינְךָ חוֹטֵא. וְהַבְּתוּלָה אִם תִּנָּשֵׂא אֵינֶנָּה חוֹטֵאת, אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם צָרוֹת בִּבְשָׂרָם וַאֲנִי חָס עֲלֵיכֶם. וְזֺאת אֺמַר לָכֶם, אַחַי: הַזְּמַן דּוֹחֵק. עַל כֵּן יִהְיוּ אֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם נָשִׁים כְּאִלּוּ אֵין לָהֶם; יִהְיוּ הַבּוֹכִים כְּאִלּוּ אֵינָם בּוֹכִים; הַשְּׂמֵחִים כְּאִלּוּ אֵינָם שְׂמֵחִים; הַקּוֹנִים כְּאִלּוּ אֵינָם בַּעֲלֵי קִנְיָן; וְהַנֶּהֱנִים מִן הָעוֹלָם הַזֶּה כְּאִלּוּ אֵינָם נֶהֱנִים מִמֶּנּוּ, כִּי חָלוֹף תַּחֲלֹף צוּרַת הָעוֹלָם הַזֶּה. רְצוֹנִי לִמְנֺעַ דְּאָגָה מִכֶּם. מִי שֶׁאֵינוֹ נָשׂוּי דּוֹאֵג לַדְּבָרִים אֲשֶׁר לָאָדוֹן, אֵיךְ יִיטַב בְּעֵינֵי הָאָדוֹן. אֲבָל מִי שֶׁנָּשׂוּי דּוֹאֵג לַדְּבָרִים הָאַרְצִיִּים, אֵיךְ יִיטַב בְּעֵינֵי הָאִשָּׁה, וּתְשׂוּמַת לִבּוֹ מְפֻלֶּגֶת. וְהָאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ נְשׂוּאָה, אוֹ הַבְּתוּלָה, דּוֹאֶגֶת לַדְּבָרִים אֲשֶׁר לָאָדוֹן כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה קְדוֹשָׁה הֵן בַּגּוּף וְהֵן בָּרוּחַ. אֲבָל הַנְּשׂוּאָה דּוֹאֶגֶת לַדְּבָרִים הָאַרְצִיִּים, כֵּיצַד תִּיטַב בְּעֵינֵי בַּעְלָהּ. זֺאת אֲנִי אוֹמֵר לְטוֹבַתְכֶם, לֹא כְּדֵי לְהַכְבִּיד עֲלֵיכֶם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתִּתְנַהֲגוּ כַּיָּאוּת וְתִתְמַסְּרוּ לָאָדוֹן בְּאֵין מַפְרִיעַ. מִי שֶׁסָּבוּר כִּי אֵינוֹ נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה בִּבְתוּלָתוֹ אִם יַעַבְרוּ עָלֶיהָ יְמֵי נְעוּרֶיהָ, וְשֶׁהַדָּבָר הוּא בִּלְתִּי נִמְנָע, יַעֲשֶׂה כִּרְצוֹנוֹ. שֶׁיִּתְחַתְּנוּ; אֵין הוּא חוֹטֵא. אֲבָל אִישׁ אֵיתָן בְּדַעְתּוֹ, שֶׁאֵינוֹ שָׁרוּי בְּצֺרֶךְ וְהוּא שׁוֹלֵט עַל רְצוֹנוֹ, אִם הֶחְלִיט בִּלְבָבוֹ לִשְׁמֺר אֶת בְּתוּלָתוֹ – טוֹב יַעֲשֶׂה. לְפִיכָךְ, הַנּוֹשֵׂא אֶת בְּתוּלָתוֹ טוֹב הוּא עוֹשֶׂה; וְזֶה שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׂא אוֹתָהּ יֵיטִיב עוֹד יוֹתֵר לַעֲשׂוֹת. הָאִשָּׁה קְשׁוּרָה לְבַעְלָהּ כָּל זְמַן שֶׁהוּא חַי. וְאִם יָמוּת הַבַּעַל, רַשָּׁאִית הִיא לְהִנָּשֵׂא לְמִי שֶׁתִּרְצֶה וּבִלְבַד שֶׁזֶּה יִהְיֶה בָּאָדוֹן. וְאוּלָם הִיא תִּהְיֶה מְאֻשֶּׁרֶת יוֹתֵר אִם תִּשָּׁאֵר פְּנוּיָה; זוֹ דַּעְתִּי, וְחוֹשְׁבַנִי שֶׁגַּם בִּי רוּחַ אֱלֹהִים.