הראשונה אל הקורינתים 1:12-31
הראשונה אל הקורינתים 1:12-31 תנ"ך וברית חדשה בתרגום מודני (תנ״ך ומודרני)
בְּעִנְיַן הַמַּתָּנוֹת הָרוּחָנִיּוֹת, אַחַי, אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם דָּבָר. אַתֶּם יוֹדְעִים כִּי בְּעֵת הֱיוֹתְכֶם עוֹבְדֵי אֱלִילִים נִדַּחְתֶּם וְנִמְשַׁכְתֶּם אֶל אֱלִילִים אִלְּמִים. וּבְכֵן אֲנִי מוֹדִיעַ לָכֶם: אֵין אִישׁ מְדַבֵּר בְּהַשְׁרָאַת רוּחַ אֱלֹהִים וְאוֹמֵר "יֵשׁוּעַ חֵרֶם הוּא!"; וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לוֹמַר "יֵשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן" אֶלָּא בְּרוּחַ הַקֺּדֶשׁ. אָמְנָם יֵשׁ מַתָּנוֹת שׁוֹנוֹת, אֲבָל הָרוּחַ הִיא אוֹתָהּ רוּחַ; יֵשׁ תַּפְקִידִים שׁוֹנִים, אַךְ אוֹתוֹ אָדוֹן; וְיֵשׁ פְּעֻלּוֹת שׁוֹנוֹת, אַךְ אוֹתוֹ אֱלֹהִים הוּא הַפּוֹעֵל הַכֺּל בַּכֺּל. וּלְכָל אִישׁ נִתֶּנֶת הִתְגַּלּוּת הָרוּחַ כְּדֵי לְהוֹעִיל. לָזֶה נִתָּן עַל־יְדֵי הָרוּחַ דְּבַר חָכְמָה; לָזֶה נִתָּן דְּבַר דַּעַת עַל־פִּי אוֹתָהּ רוּחַ; לָזֶה נִתֶּנֶת אֱמוּנָה עַל־יְדֵי אוֹתָהּ רוּחַ; לָזֶה מַתְּנוֹת הָרִפּוּי עַל־יְדֵי אוֹתָהּ רוּחַ; לָזֶה יְכֺלֶת לַעֲשׂוֹת נִסִּים, לָזֶה נְבוּאָה, לָזֶה הַבְחָנָה בֵּין הָרוּחוֹת, לָזֶה מִינֵי לְשׁוֹנוֹת וְלָזֶה פֵּרוּשׁ לְשׁוֹנוֹת; וְאֶת כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ פּוֹעֶלֶת אוֹתָהּ רוּחַ אַחַת הַחוֹלֶקֶת כִּרְצוֹנָהּ לְכָל אִישׁ וָאִישׁ. כְּשֵׁם שֶׁהַגּוּף הוּא אֶחָד וְאֵיבָרִים רַבִּים לוֹ, וְכָל אֵיבְרֵי הַגּוּף הֵם גּוּף אֶחָד אַף כִּי רַבִּים הֵם, כֵּן גַּם הַמָּשִׁיחַ. הֲרֵי בְּרוּחַ אַחַת הֻטְבַּלְנוּ כֻּלָּנוּ לְגוּף אֶחָד, יְהוּדִים כִּיוָנִים, עֲבָדִים כִּבְנֵי חוֹרִין, וְכֻלָּנוּ הֻשְׁקֵינוּ רוּחַ אַחַת. וְאָכֵן אֵין הַגּוּף אֵיבָר אֶחָד אֶלָּא רַבִּים. אִם תֺּאמַר הָרֶגֶל: "אֵינֶנִּי יָד, לָכֵן אֵינֶנִּי שַׁיֶּכֶת לַגּוּף", הַאִם מִשּׁוּם כָּךְ אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת לַגּוּף? וְאִם תֺּאמַר הָאֺזֶן: "אֵינֶנִּי עַיִן, לָכֵן אֵינֶנִּי שַׁיֶּכֶת לַגּוּף", הַאִם מִשּׁוּם כָּךְ אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת לַגּוּף? אִם הַגּוּף כֻּלּוֹ יִהְיֶה עַיִן, כֵּיצַד תִּהְיֶה שְׁמִיעָה? וְאִם כֻּלּוֹ יִהְיֶה אֵיבָר שְׁמִיעָה, כֵּיצַד יוּכַל לְהָרִיחַ? אֲבָל אֱלֹהִים שָׂם אֶת הָאֵיבָרִים בַּגּוּף, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם עַל־פִּי רְצוֹן אֱלֹהִים. וְאִלּוּ הָיוּ כֻּלָּם אֵיבָר אֶחָד, אֵיפֺה הַגּוּף? וְהִנֵּה יֵשׁ אֵיבָרִים רַבִּים, אַךְ גּוּף אֶחָד. הָעַיִן לֹא תּוּכַל לוֹמַר אֶל הַיָּד: "אֵין לִי צֺרֶךְ בָּךְ"; גַּם הָרֺאשׁ לֹא יוּכַל לוֹמַר אֶל הָרַגְלַיִם: "אֵין לִי צֺרֶךְ בָּכֶן". אַדְּרַבָּא, אֵיבְרֵי הַגּוּף שֶׁלִּכְאוֹרָה חַלָּשִׁים יוֹתֵר, הֵם הַנְּחוּצִים יוֹתֵר; אֵיבְרֵי הַגּוּף הַנִּרְאִים לָנוּ נִקְלִים, אוֹתָם אָנוּ עוֹטְרִים בְּיֶתֶר כָּבוֹד; וְהָאֵיבָרִים שֶׁהֵם לְבֺשֶׁת לָנוּ זוֹכִים לְיֶתֶר כָּבוֹד. לְעֻמַּת זֺאת, אֵיבָרֵינוּ הַהֲגוּנִים אֵינָם זְקוּקִים לָזֶה. אֱלֹהִים הִרְכִּיב אֶת הַגּוּף בְּאֺפֶן שֶׁנָּתַן כָּבוֹד רַב יוֹתֵר לְאֵיבָרִים נְטוּלֵי כָּבוֹד, לְמַעַן לֹא תִּהְיֶה מַחֲלֹקֶת בַּגּוּף אֶלָּא שֶׁיִּדְאֲגוּ הָאֵיבָרִים זֶה לָזֶה; וְאִם יִכְאַב אֵיבָר אֶחָד, כָּל הָאֵיבָרִים יִסְבְּלוּ אִתּוֹ; וְאִם יְכֻבַּד אֵיבָר אֶחָד, כָּל הָאֵיבָרִים יִשְׂמְחוּ אִתּוֹ. אַתֶּם גּוּף הַמָּשִׁיחַ וְאֵיבָרָיו, אִישׁ אִישׁ לְפִי חֶלְקוֹ. וּמֵהֶם הֵקִים אֱלֹהִים בַּקְּהִלָּה – רֵאשִׁית שְׁלִיחִים, שֵׁנִית נְבִיאִים, שְׁלִישִׁית מוֹרִים, אַחֲרֵי כֵן עוֹשֵׂי נִסִּים, אַחֲרֵי כֵן מַתְּנוֹת הָרִפּוּי, עֶזְרָה לַזּוּלַת, הַנְהָגָה, וּמִינֵי לְשׁוֹנוֹת. הַאִם כֻּלָּם שְׁלִיחִים? הַאִם כֻּלָּם נְבִיאִים? כֻּלָּם מוֹרִים? כֻּלָּם עוֹשֵׂי נִסִּים? הַאִם לְכֻלָּם מַתְּנוֹת הָרִפּוּי? הַאִם כֻּלָּם מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹנוֹת? כֻּלָּם מְבָאֲרֵי לְשׁוֹנוֹת? וּבְכֵן הִשְׁתּוֹקְקוּ לַמַּתָּנוֹת הַחֲשׁוּבוֹת יוֹתֵר; עִם זֺאת אַרְאֶה לָכֶם דֶּרֶךְ נַעֲלָה בְּיוֹתֵר