אל טיטוס 1:2-15

וְאַתָּה דַּבֵּר אֶת אֲשֶׁר יָאֶה לְתוֹרָתֵנוּ הַבְּרִיאָה: שֶׁיִּהְיוּ הַזְּקֵנִים מְפֻכָּחִים, רְצִינִיִּים, מְאֻפָּקִים, בְּרִיאִים בָּאֱמוּנָה, בְּאַהֲבָה וּבְסַבְלָנוּת. וְכֵן גַּם הַזְּקֵנוֹת שֶׁתִּתְנַהֵגְנָה בִּקְדֻשָּׁה; שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה הוֹלְכוֹת רָכִיל וְלֹא תִּתְמַכֵּרְנָה לְיַיִן, כִּי אִם תִּהְיֶינָה מְלַמְּדוֹת אֶת הַטּוֹב, כְּדֵי שֶׁתְּחַנֵּכְנָה אֶת הַנָּשִׁים הַצְּעִירוֹת לֶאֱהֺב אֶת בַּעֲלֵיהֶן וְיַלְדֵיהֶן, וְלִהְיוֹת צְנוּעוֹת, טְהוֹרוֹת, מַשְׁגִּיחוֹת עַל בֵּיתָן, טוֹבוֹת, נִשְׁמָעוֹת לְבַעֲלֵיהֶן; זֺאת לְמַעַן לֹא יְנֺאַץ דְּבַר הָאֱלֹהִים. כְּמוֹ כֵן הָאֵץ בַּצְּעִירִים שֶׁיִּהְיוּ מְאֻפָּקִים בַּכֺּל; הַרְאֵה עַצְמְךָ מוֹפֵת לְמַעֲשִׂים טוֹבִים; תְּהֵא הוֹרָאָתְךָ טְהוֹרָה וּמְכֻבֶּדֶת; יִהְיוּ דְּבָרֶיךָ בְּרִיאִים וּבְלִי דֺּפִי, לְמַעַן יֵבוֹשׁ הַמִּתְנַגֵּד בְּאֵין לוֹ שׁוּם דָּבָר רַע לוֹמַר עָלֵינוּ. עַל הָעֲבָדִים לְהִכָּנַע לַאֲדוֹנֵיהֶם בַּכֺּל, לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹנָם וְלֹא לְהִתְוַכֵּחַ. אַל יִמְעֲלוּ, אֶלָּא יַרְאוּ נֶאֱמָנוּת מְלֵאָה כְּדֵי שֶׁבְּכָל דָּבָר יַרְבּוּ פְּאֵר לְתוֹרַת הָאֱלֹהִים מוֹשִׁיעֵנוּ. הֵן חֶסֶד הָאֱלֹהִים הוֹפִיעַ לִישׁוּעַת כָּל בְּנֵי אָדָם, לְהַדְרִיכֵנוּ לְהִבָּדֵל מֵרֶשַׁע וְתַאֲווֹת הָעוֹלָם כְּדֵי שֶׁנִּחְיֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּצְנִיעוּת וּבְצֶדֶק וּבַחֲסִידוּת, בְּצִפִּיָּה לְמִמּוּשׁ הַתִּקְוָה הַמְבֺרָכָה וּלְהוֹפָעַת הֲדַר אֱלֹהֵינוּ הַגָּדוֹל וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר נָתַן אֶת עַצְמוֹ בַּעֲדֵנוּ כְּדֵי לִפְדוֹת אוֹתָנוּ מִכָּל עָוֶל וּלְטַהֵר לוֹ עַם סְגֻלָּה שׁוֹקֵד עַל מַעֲשִׂים טוֹבִים. אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה תְּדַבֵּר; הָאֵץ וְהוֹכֵחַ בִּמְלוֹא הַסַּמְכוּת. אִישׁ אַל יָבוּז לְךָ.