אל הרומים 9:3-18

וּבְכֵן, הֲטוֹבִים אָנוּ מֵאֲחֵרִים? לֹא, כְּלָל וּכְלָל לֹא; שֶׁהֲרֵי כְּבָר הוֹכַחְנוּ לְעֵיל כִּי הַיְּהוּדִים וְהַגּוֹיִם כְּאֶחָד מְשֻׁעְבָּדִים כֻּלָּם לַחֵטְא, כַּכָּתוּב: " אֵין צַדִּיק , אֵין גַּם אֶחָד. אֵין מַשְׂכִּיל , אֵין דֺּרֵשׁ אֶת־אֱלֹהִים . הַכֺּל סָר, יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ; אֵין עֺשֵׂה־טוֹב, אֵין גַּם־אֶחָד . קֶבֶר־פָּתוּחַ גְּרֺנָם, לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן, חֲמַת עַכְשׁוּב תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ ; אֲשֶׁר אָלָה פִּיהֶם מָלֵא וּמְרֺרוֹת. רַגְלֵיהֶם יְמַהֲרוּ לִשְׁפֺּךְ דָּם . שֺׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם , וְדֶרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ . אֵין־פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם ."