אל הרומים 1:2-16

עַל כֵּן אַתָּה, בֶּן־אָדָם הַחוֹרֵץ מִשְׁפָּט, אֵין לְךָ בַּמֶּה לְהִצְטַדֵּק, וְתִהְיֶה מִי שֶׁתִּהְיֶה, כִּי בְּשָׁפְטְךָ אֶת הַזּוּלַת אַתָּה מַרְשִׁיעַ אֶת עַצְמְךָ, שֶׁכֵּן אַתָּה הַחוֹרֵץ מִשְׁפָּט עוֹשֶׂה אוֹתָם דְּבָרִים. אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱלֹהִים שׁוֹפֵט עַל־פִּי הָאֱמֶת אֶת הָעוֹשִׂים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה. וְאַתָּה, בֶּן־אָדָם, הַחוֹרֵץ מִשְׁפָּט עַל הָעוֹשִׂים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה וּבְעַצְמְךָ עוֹשֶׂה אוֹתָם, הַחוֹשֵׁב אַתָּה כִּי תִּמָּלֵט מִמִּשְׁפַּט אֱלֹהִים? אוֹ שֶׁמָּא אַתָּה מְזַלְזֵל בְּשֶׁפַע טוּבוֹ וְאֺרֶךְ רוּחוֹ וְסַבְלָנוּתוֹ, וְאֵינְךָ מֵבִין כִּי טוּבוֹ זֶה שֶׁל אֱלֹהִים מַדְרִיךְ אוֹתְךָ לִתְשׁוּבָה? בְּעַקְשָׁנוּתְךָ וּבְסֵרוּב לְבָבְךָ לַחֲזֺר בִּתְשׁוּבָה אַתָּה צוֹבֵר לְךָ זַעַם לְיוֹם זַעַם, בַּיּוֹם שֶׁיִּתְגַּלֶּה מִשְׁפַּט־הַצֶּדֶק שֶׁל אֱלֹהִים, אֲשֶׁר יְשַׁלֵּם לְכָל אִישׁ כְּמַעֲשָׂיו: חַיֵּי עוֹלָם לָאֲנָשִׁים הַמַּתְמִידִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב וּמְבַקְשִׁים אֶת הַתִּפְאֶרֶת וְהַכָּבוֹד וְהָאַלְמָוֶת, אַךְ חֵמָה וְזַעַם לַסּוֹרְרִים אֲשֶׁר אֵינָם נִשְׁמָעִים לָאֱמֶת אֶלָּא לָעַוְלָה; צָרָה וּמְצוּקָה עַל נֶפֶשׁ כָּל אָדָם הָעוֹשֶׂה רַע, עַל הַיְּהוּדִי בָּרִאשׁוֹנָה וְגַם עַל הַלֹּא־יְהוּדִי; אַךְ תִּפְאֶרֶת וְכָבוֹד וְשָׁלוֹם לְכָל הָעוֹשֶׂה אֶת הַטּוֹב, לַיְּהוּדִי בָּרִאשׁוֹנָה וְגַם לְמִי שֶׁאֵינוֹ יְהוּדִי; כִּי אֵין מַשּׂוֹא פָּנִים עִם הָאֱלֹהִים, שֶׁכֵּן כָּל אֲשֶׁר חָטְאוּ בְּלִי תּוֹרָה גַּם יֺאבְדוּ בְּלִי תּוֹרָה, וְכָל אֲשֶׁר חָטְאוּ וְיֵשׁ לָהֶם תּוֹרָה, עַל־פִּי הַתּוֹרָה יִשָּׁפְטוּ. הֲרֵי לֹא שׁוֹמְעֵי הַתּוֹרָה צַדִּיקִים לִפְנֵי אֱלֹהִים, אֶלָּא הַמְקַיְּמִים אֶת הַתּוֹרָה הֵם אֲשֶׁר יֻצְדְּקוּ – גּוֹיִם שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹרָה וְהֵם מְקַיְּמִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה כְּדָבָר מוּבָן מֵאֵלָיו, הֵם תּוֹרָה לְעַצְמָם אַף שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹרָה. הֵם מַרְאִים שֶׁפֺּעַל הַתּוֹרָה כָּתוּב בְּלִבָּם, שֶׁכֵּן מַצְפּוּנָם מֵעִיד בָּהֶם וּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם מְחַיְּבוֹת אוֹ מְזַכּוֹת אוֹתָם – בַּיּוֹם שֶׁיִּשְׁפֺּט אֱלֹהִים אֶת תַּעֲלוּמוֹת בְּנֵי אָדָם עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, כִּדְבַר בְּשׂוֹרָתִי.