אל הרומים 1:14-23

קַבְּלוּ אֶת הַחַלָּשׁ בָּאֱמוּנָה, אַךְ לֹא לְשֵׁם וִכּוּחִים עַל דֵּעוֹת. אֶחָד מַאֲמִין שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֺל הַכֺּל; אַחֵר, שֶׁהוּא חַלָּשׁ, אוֹכֵל מַאֲכָלִים צִמְחִיִּים. אַל יָבוּז הָאוֹכֵל לְזֶה שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל, וְזֶה שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל אַל יַחֲרֺץ מִשְׁפָּט עַל הָאוֹכֵל, שֶׁכֵּן אֱלֹהִים קִבֵּל אוֹתוֹ בְּרָצוֹן. מִי אַתָּה כִּי תִּשְׁפֺּט אֶת עַבְדּוֹ שֶׁל אַחֵר? הֲרֵי בְּעֵינֵי אֲדוֹנָיו הוּא עוֹמֵד אוֹ נוֹפֵל. אַךְ הוּא יַעֲמֺד, כִּי הָאָדוֹן יָכוֹל לַעֲזֺר לוֹ לַעֲמֺד. יֵשׁ אָדָם הַמַּחְשִׁיב יוֹם אֶחָד יוֹתֵר מִיּוֹם אַחֵר, וְיֵשׁ שֶׁמַּחְשִׁיב כָּל יוֹם וְיוֹם. יְהֵא כָּל אָדָם בָּטוּחַ בְּדַעְתּוֹ. מִי שֶׁמַּחְשִׁיב אֶת הַיּוֹם מַחְשִׁיב אוֹתוֹ לְשֵׁם יהוה. הָאוֹכֵל אוֹכֵל לְשֵׁם יהוה, שֶׁכֵּן הוּא מוֹדֶה לֵאלֹהִים. וְזֶה שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל, לְשֵׁם יהוה אֵינוֹ אוֹכֵל וְגַם הוּא מוֹדֶה לֵאלֹהִים. אִישׁ מֵאִתָּנוּ אֵינוֹ חַי אֶת חַיָּיו לְשֵׁם עַצְמוֹ וְאִישׁ אֵינוֹ מֵת לְשֵׁם עַצְמוֹ. כְּשֶׁאָנוּ חַיִּים, לְשֵׁם הָאָדוֹן אָנוּ חַיִּים. כְּשֶׁאָנוּ מֵתִים, לְשֵׁם הָאָדוֹן אָנוּ מֵתִים. לְפִיכָךְ, בֵּין שֶׁחַיִּים בֵּין שֶׁמֵּתִים, לָאָדוֹן אָנוּ שַׁיָּכִים; שֶׁהֲרֵי הַמָּשִׁיחַ מֵת וְקָם שׁוּב לְחַיִּים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אָדוֹן גַּם לַמֵּתִים גַּם לַחַיִּים. וּמַדּוּעַ אַתָּה חוֹרֵץ מִשְׁפָּט עַל אָחִיךָ? מַדּוּעַ אַתָּה בָּז לְאָחִיךָ? הֲרֵי כֻּלָּנוּ נַעֲמֺד לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט שֶׁל אֱלֹהִים; הֲלֹא כָּתוּב: "חַי־אֲנִי, נְאֻם־יהוה, כִּי־לִי תִּכְרַע כָּל־בֶּרֶךְ וְכָל־לָשׁוֹן תּוֹדֶה לֵאלֹהִים." וּבְכֵן כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל עַצְמוֹ לִפְנֵי אֱלֹהִים. לָכֵן אַל נִשְׁפֺּט עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, אֶלָּא שֶׁזֶּה יִהְיֶה שִׁפּוּטְכֶם: שֶׁלֹּא יִתֵּן אִישׁ אֶבֶן נֶגֶף אוֹ מִכְשׁוֹל לִפְנֵי אָחִיו. יוֹדֵעַ אֲנִי, וְגַם בָּטוּחַ אֲנִי בָּאָדוֹן יֵשׁוּעַ, שֶׁשּׁוּם דָּבָר אֵינוֹ טָמֵא בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֶלָּא טָמֵא הוּא לְמִי שֶׁחוֹשֵׁב אוֹתוֹ לְטָמֵא. אִם בִּגְלַל הַמַּאֲכָל שֶׁלְּךָ נִגְרָם צַעַר לְאָחִיךָ, הֲרֵי שֶׁאֵינְךָ מִתְהַלֵּךְ עוֹד בְּדֶרֶךְ שֶׁל אַהֲבָה. אַל נָא תַּהֲרֺס בְּמַאֲכָלְךָ אָדָם שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵת בַּעֲדוֹ. וּבְכֵן, שֶׁלֹּא יֵצֵא שֵׁם רַע לְמַה שֶּׁטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; כִּי מַלְכוּת אֱלֹהִים אֵינָהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אֶלָּא צֶדֶק וְשָׁלוֹם וְשִׂמְחָה בְּרוּחַ הַקֺּדֶשׁ. מִי שֶׁמְּשָׁרֵת אֶת הַמָּשִׁיחַ בְּדֶרֶךְ זוֹ, רָצוּי הוּא לֵאלֹהִים וּמְקֻבָּל עַל הַבְּרִיּוֹת. לָכֵן נַחְתֺּר נָא אֶל דְּבָרִים שֶׁמְּבִיאִים לִידֵי שָׁלוֹם, וְאֶל דְּבָרִים שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָם יִבְנֶה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. אַל תַּהֲרֺס אֶת מְלֶאכֶת אֱלֹהִים בִּגְלַל מַאֲכָל. אָמְנָם הַכֺּל טָהוֹר, אַךְ רַע הַמַּעֲשֶׂה כְּשֶׁאָדָם אוֹכֵל וְהָאֲכִילָה הִיא לְמִכְשׁוֹל. מוּטָב שֶׁלֹּא לֶאֱכֺל בָּשָׂר וְלֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִמָּנַע מִכָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהַכְשִׁיל אֶת אָחִיךָ. יֵשׁ לְךָ אֱמוּנָה, חֲיֵה בָּהּ בְּעַצְמְךָ לִפְנֵי אֱלֹהִים. אַשְׁרֵי הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ מַרְשִׁיעַ אֶת עַצְמוֹ בְּמַה שֶּׁהוּא בּוֹרֵר לוֹ. אַךְ הָאוֹכֵל וּבְלִבּוֹ סָפֵק – אָשֵׁם, כִּי לֹא מִתּוֹךְ אֱמוּנָה פָּעַל. וְכָל מַה שֶׁאֵינוֹ מִתּוֹךְ אֱמוּנָה חֵטְא הוּא.