ההתגלות 1:3-22

ההתגלות 1:3-22 תנ״ך ומודרני

אֶל מַלְאַךְ קְהִלַּת סַרְדִּיס כְּתֺב: אֶת אֵלֶּה הַדְּבָרִים אוֹמֵר זֶה אֲשֶׁר לוֹ שֶׁבַע רוּחוֹת הָאֱלֹהִים וְשִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים: אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֶׂיךָ; יֵשׁ לְךָ שֵׁם שֶׁאַתָּה חַי, וְאַתָּה מֵת. שְׁקֺד וְחַזֵּק אֶת הַשְּׁאֵרִית שֶׁנָּטְתָה לָמוּת, כִּי לֹא מָצָאתִי אֶת מַעֲשֶׂיךָ מֻשְׁלָמִים לִפְנֵי אֱלֹהַי. לָכֵן זְכֺר כֵּיצַד קִבַּלְתָּ וְשָׁמַעְתָּ, וּשְׁמֺר וַחֲזֺר בִּתְשׁוּבָה. אִם לֹא תִּשְׁקֺד אָבוֹא כְּגַנָּב וְלֹא תֵּדַע בְּאֵיזוֹ שָׁעָה אָבוֹא עָלֶיךָ. וְאוּלָם יֵשׁ אֶצְלְךָ שֵׁמוֹת מְעַטִּים בְּסַרְדִּיס אֲשֶׁר לֹא הִכְתִּימוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם. הֵמָּה יֵלְכוּ אִתִּי בִּבְגָדִים לְבָנִים, כִּי רְאוּיִים הֵם. הַמְנַצֵּחַ יִלְבַּשׁ בְּגָדִים לְבָנִים וְלֹא אֶמְחֶה אֶת שְׁמוֹ מִסֵּפֶר הַחַיִּים, וְאוֹדֶה אֶת שְׁמוֹ לִפְנֵי אָבִי וְלִפְנֵי מַלְאָכָיו. מִי שֶׁאֺזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת. אֶל מַלְאַךְ קְהִלַּת פִילָדֶלְפִיָה כְּתֺב: אֶת אֵלֶּה הַדְּבָרִים אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ, הָאֲמִתִּי, אֲשֶׁר לוֹ מַפְתֵּחַ דָּוִד, הַפּוֹתֵחַ וְאֵין סוֹגֵר וְסוֹגֵר וְאֵין פּוֹתֵחַ: אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֶׂיךָ. הִנֵּה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ דֶּלֶת פְּתוּחָה אֲשֶׁר אֵין אִישׁ יָכוֹל לְסָגְרָהּ, כִּי מְעַט כֺּחַ לְךָ וְשָׁמַרְתָּ אֶת דְּבָרִי וְלֹא הִתְכַּחַשְׁתָּ לִשְׁמִי. הִנְנִי נוֹתֵן אֲנָשִׁים מִכְּנֶסֶת הַשָּׂטָן, הָאוֹמְרִים 'יְהוּדִים אֲנַחְנוּ' וְאֵינָם; אֵין הֵם אֶלָּא מְשַׁקְּרִים. רְאֵה, אֲנִי אֶעֱשֶׂה שֶׁהֵם יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְרַגְלֶיךָ וְיֵדְעוּ שֶׁאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ. מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַרְתָּ אֶת מִצְוָתִי לַעֲמִידָה בְּסַבְלָנוּת, גַּם אֲנִי אֶשְׁמֺר אוֹתְךָ מִשְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל כָּל תֵּבֵל, לְנַסּוֹת אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. אֲנִי בָּא מַהֵר. הַחֲזֵק בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לְךָ, כְּדֵי שֶׁאִישׁ לֹא יִקַּח אֶת הָעֲטֶרֶת שֶׁלְּךָ. הַמְנַצֵּחַ, אֲנִי אֶעֱשֵׂהוּ עַמּוּד בְּהֵיכַל אֱלֹהַי וְלֹא יֵצֵא עוֹד הַחוּצָה. וְאֶכְתֺּב עָלָיו אֶת שֵׁם אֱלֹהַי וְאֶת שֵׁם עִיר אֱלֹהַי, יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה, הַיּוֹרֶדֶת מִשָּׁמַיִם מֵאֵת אֱלֹהַי, וְאֶת שְׁמִי הֶחָדָשׁ. מִי שֶׁאֺזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת. אֶל מַלְאַךְ קְהִלַּת לָאוֹדִיקֵאָה כְּתֺב: אֶת אֵלֶּה הַדְּבָרִים אוֹמֵר הָאָמֵן, הָעֵד הַנֶּאֱמָן וְהָאֲמִתִּי, הָרֵאשִׁית שֶׁל בְּרִיאַת אֱלֹהִים: אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֶׂיךָ, שֶׁלֹּא קַר אַתָּה וְלֹא חַם. מִי יִתֵּן וְהָיִיתָ קַר אוֹ חַם. וּבְכֵן, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה פּוֹשֵׁר וְלֹא חַם וְלֹא קַר, אֲנִי עָתִיד לְהָקִיא אוֹתְךָ מִפִּי. מִכֵּיוָן שֶׁאַתָּה אוֹמֵר 'עָשִׁיר אֲנִי; עָשַׁרְתִּי וְלֹא חָסֵר לִי כְּלוּם' וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה הָאֻמְלָל וְהַמִּסְכֵּן, עָנִי וְעִוֵּר וְעָרוֹם, אָנֺכִי מַצִּיעַ לְךָ לִקְנוֹת מִמֶּנִּי זָהָב צָרוּף בָּאֵשׁ לְמַעַן תַּעֲשִׁיר, וּבְגָדִים לְבָנִים לְמַעַן תִּתְלַבֵּשׁ וְלֹא תֵּרָאֶה בֺּשֶׁת עֶרְוָתְךָ, וְקִילוּרִית לִמְשֺׁחַ אֶת עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּרְאֶה. אֲנִי אֶת אֲשֶׁר אֺהַב אוֹכִיחַ וַאֲיַסֵּר. לָכֵן הֱיֵה נִמְרָץ וַחֲזֺר בִּתְשׁוּבָה. הִנְנִי עוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת וְדוֹפֵק. אִישׁ כִּי יִשְׁמַע אֶת קוֹלִי וְיִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, אֶכָּנֵס אֵלָיו וְאֶסְעַד אִתּוֹ וְהוּא אִתִּי. הַמְנַצֵּחַ, אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לָשֶׁבֶת אִתִּי עַל כִּסְאִי כְּמוֹ שֶׁגַּם אֲנִי נִצַּחְתִּי וְיָשַׁבְתִּי עִם אָבִי עַל כִּסְאוֹ. מִי שֶׁאֺזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת."