אל הפיליפים 1:2-8

לָכֵן אִם יֵשׁ אֵיזֶה עִדּוּד בַּמָּשִׁיחַ, אִם אֵיזוֹ נֶחָמָה שֶׁל אַהֲבָה, אִם אֵיזוֹ שֻׁתָּפוּת שֶׁל רוּחַ, אִם אֵילוּ רַחֲמִים וְחֶמְלָה – אֲזַי מַלְּאוּ נָא אֶת שִׂמְחָתִי בָּזֶה שֶׁתִּהְיוּ תְּמִימֵי דֵעִים, חֲדוּרֵי אַהֲבָה אַחַת, בַּעֲלֵי כַּוָּנָה אַחַת וּמַחֲשָׁבָה אַחַת וְאַל תַּעֲשׂוּ דָּבָר מִתּוֹךְ תַּחֲרוּת, אַף לֹא מִתּוֹךְ כְּבוֹד שָׁוְא, אֶלָּא בִּנְמִיכוּת רוּחַ יַחְשֺׁב אִישׁ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ. כָּל אֶחָד אַל יִדְאַג רַק לְעִנְיָנָיו, אֶלָּא גַּם לְעִנְיָנָיו שֶׁל זוּלָתוֹ. יְהֵא בָּכֶם הֲלָךְ רוּחַ זֶה אֲשֶׁר הָיָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ: הוּא אֲשֶׁר הָיָה קַיָּם בִּדְמוּת אֱלֹהִים לֹא חָשַׁב לְשָׁלָל הֱיוֹת שָׁוֶה לֵאלֹהִים, אֶלָּא הֵרִיק אֶת עַצְמוֹ, נָטַל דְּמוּת עֶבֶד וְנִהְיָה כִּבְנֵי אָדָם; וְכַאֲשֶׁר הָיָה בְּצוּרָתוֹ כְּאָדָם, הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ וְצִיֵּת עַד מָוֶת, עַד מָוֶת בַּצְּלָב.