אל הפיליפים 1:2-17

לָכֵן אִם יֵשׁ אֵיזֶה עִדּוּד בַּמָּשִׁיחַ, אִם אֵיזוֹ נֶחָמָה שֶׁל אַהֲבָה, אִם אֵיזוֹ שֻׁתָּפוּת שֶׁל רוּחַ, אִם אֵילוּ רַחֲמִים וְחֶמְלָה – אֲזַי מַלְּאוּ נָא אֶת שִׂמְחָתִי בָּזֶה שֶׁתִּהְיוּ תְּמִימֵי דֵעִים, חֲדוּרֵי אַהֲבָה אַחַת, בַּעֲלֵי כַּוָּנָה אַחַת וּמַחֲשָׁבָה אַחַת וְאַל תַּעֲשׂוּ דָּבָר מִתּוֹךְ תַּחֲרוּת, אַף לֹא מִתּוֹךְ כְּבוֹד שָׁוְא, אֶלָּא בִּנְמִיכוּת רוּחַ יַחְשֺׁב אִישׁ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ. כָּל אֶחָד אַל יִדְאַג רַק לְעִנְיָנָיו, אֶלָּא גַּם לְעִנְיָנָיו שֶׁל זוּלָתוֹ. יְהֵא בָּכֶם הֲלָךְ רוּחַ זֶה אֲשֶׁר הָיָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ: הוּא אֲשֶׁר הָיָה קַיָּם בִּדְמוּת אֱלֹהִים לֹא חָשַׁב לְשָׁלָל הֱיוֹת שָׁוֶה לֵאלֹהִים, אֶלָּא הֵרִיק אֶת עַצְמוֹ, נָטַל דְּמוּת עֶבֶד וְנִהְיָה כִּבְנֵי אָדָם; וְכַאֲשֶׁר הָיָה בְּצוּרָתוֹ כְּאָדָם, הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ וְצִיֵּת עַד מָוֶת, עַד מָוֶת בַּצְּלָב. עַל כֵּן הִגְבִּיהוֹ אֱלֹהִים מְאֺד וְנָתַן לוֹ אֶת הַשֵּׁם הַנַּעֲלֶה עַל כָּל שֵׁם, לְמַעַן תִּכְרַע בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ כָּל בֶּרֶךְ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ, וְכָל לָשׁוֹן תּוֹדֶה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא הָאָדוֹן, לְתִפְאֶרֶת אֱלֹהִים הָאָב. לָכֵן אֲהוּבַי, כְּשֵׁם שֶׁצִּיַּתֶּם תָּמִיד, לֹא רַק כְּמוֹ בְּעֵת נוֹכְחוּתִי, אֶלָּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כָּעֵת, בְּהֵעָדְרִי – הִשָּׁמְעוּ עַתָּה, וּבְיִרְאָה וּבִרְתֵת פַּעֲלוּ לְמִמּוּשׁ תְּשׁוּעַתְכֶם; וְאָמְנָם אֱלֹהִים הוּא הַפּוֹעֵל בָּכֶם גַּם שֶׁתִּרְצוּ וְגַם שֶׁתִּפְעֲלוּ כַּטּוֹב בְּעֵינָיו. עֲשׂוּ כָּל דָּבָר בְּלִי לְהִתְלוֹנֵן וּבְלִי לְהִתְוַכֵּחַ, לְמַעַן תִּהְיוּ נְקִיִּים מֵאָשָׁם וּטְהוֹרִים, בָּנִים לֵאלֹהִים אֵין דֺּפִי בָּהֶם, בְּתוֹךְ דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֺּל אֲשֶׁר תּוֹפִיעוּ בּוֹ כִּמְאוֹרוֹת בָּעוֹלָם, בְּהַחֲזִיקְכֶם אֶת דְּבַר הַחַיִּים; זֺאת תִּהְיֶה לִי לִתְהִלָּה בְּיוֹם הַמָּשִׁיחַ, שֶׁלֹּא לַשָּׁוְא רַצְתִּי וְלֹא לָרִיק עָמַלְתִּי. אֲבָל גַּם אִם אֶשָּׁפֵךְ כְּנֶסֶךְ עַל קָרְבַּן עֲבוֹדַת הַקֺּדֶשׁ שֶׁל אֱמוּנַתְכֶם, שָׂמֵחַ אֲנִי וְשָׂשׂ עִם כֻּלְּכֶם.