אל הפיליפים 12:1-26

אַחַי, רְצוֹנִי שֶׁתֵּדְעוּ כִּי מַה שֶּׁקָּרָה לִי הָיָה דַּוְקָא לְטוֹבַת הַבְּשׂוֹרָה: הָעֻבְדָּה שֶׁאֲנִי חָבוּשׁ בְּמַאֲסָר לְמַעַן הַמָּשִׁיחַ נִתְפַּרְסְמָה בֵּין כָּל אַנְשֵׁי מִשְׁמַר הַקֵּיסָר וְנוֹדְעָה לְכָל הַשְּׁאָר; וְרֺב הָאַחִים בְּבָטְחָם בָּאָדוֹן הִתְחַזְּקוּ עוֹד יוֹתֵר בִּגְלַל מַאֲסָרִי וְהֵעֵזּוּ לְדַבֵּר בְּלִי פַּחַד אֶת דְּבַר הָאֱלֹהִים. אָמְנָם יֵשׁ הַמַּכְרִיזִים אֶת הַמָּשִׁיחַ מִתּוֹךְ קִנְאָה וְתַחֲרוּת, אַךְ יֵשׁ הַמַּכְרִיזִים מִתּוֹךְ כַּוָּנָה טוֹבָה. אֵלֶּה עוֹשִׂים זֺאת מִתּוֹךְ אַהֲבָה, בְּיָדְעָם כִּי מֻפְקָד אֲנִי עַל הֲגַנַּת הַבְּשׂוֹרָה; וְאֵלֶּה מַכְרִיזִים אֶת הַמָּשִׁיחַ מִתּוֹךְ תַּחֲרוּת וְלֹא בְּלֵב טָהוֹר, וְכַוָּנָתָם לְהוֹסִיף צָרָה עַל כְּבָלַי. אָז מָה? הַתּוֹצָאָה הִיא שֶׁבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, אִם בְּהַעֲמָדַת פָּנִים וְאִם מִתּוֹךְ כֵּנוּת, הַמָּשִׁיחַ מֻכְרָז, וּבָזֺאת אֲנִי שָׂמֵחַ וְגַם אוֹסִיף לִשְׂמֺחַ, כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁכָּל זֶה יָבִיא לִידֵי שִׁחְרוּרִי, בְּעֶזְרַת תְּפִלַּתְכֶם וּבִתְמִיכַת רוּחַ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ; וְזֺאת בְּהֶתְאֵם לְצִפִּיָּתִי הָעֲמֻקָּה וְתִקְוָתִי שֶׁלֹּא אֵבוֹשׁ בְּשׁוּם דָּבָר, אֶלָּא שֶׁבְּכָל עֺז, כְּתָמִיד כֵּן גַּם עַתָּה, יְרוֹמַם וְיִתְגַּדֵּל הַמָּשִׁיחַ בְּגוּפִי, אִם עַל־יְדֵי חַיַּי וְאִם עַל־יְדֵי מוֹתִי. הֵן, לְגַבֵּי דִּידִי, לִחְיוֹת פֵּרוּשׁוֹ הַמָּשִׁיחַ, וְלָמוּת פֵּרוּשׁוֹ רֶוַח. אַךְ אִם לִחְיוֹת בַּגּוּף – הֲרֵי זֶה בִּשְׁבִילִי עֲבוֹדָה פּוֹרִיָּה וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ בַּמֶּה לִבְחֺר. אֲנִי לָחוּץ עַל־יְדֵי הַשְּׁנַיִם. אֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק לְהִסְתַּלֵּק וְלִהְיוֹת עִם הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכֵּן זֶה טוֹב הַרְבֵּה יוֹתֵר. אוּלָם הִשָּׁאֲרוּתִי בַּגּוּף נְחוּצָה יוֹתֵר לְמַעַנְכֶם. וּבִהְיוֹתִי בָּטוּחַ בְּכָךְ אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֶשָּׁאֵר וְאַמְשִׁיךְ עִם כֻּלְּכֶם לְמַעַן הִתְקַדְּמוּתְכֶם וְשִׂמְחַתְכֶם בָּאֱמוּנָה, וְאָז תַּרְבּוּ לְהִתְהַלֵּל בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בִּגְלָלִי, בִּגְלַל נוֹכְחוּתִי שׁוּב עִמָּכֶם.