אל פילימון 4:1-16

אֲנִי מוֹדֶה לֵאלֹהַי בְּכָל עֵת שֶׁאֲנִי מַזְכִּיר אוֹתְךָ בִּתְפִלּוֹתַי, לְאַחַר שֶׁשָּׁמַעְתִּי עַל הָאַהֲבָה וְהָאֱמוּנָה אֲשֶׁר אַתָּה רוֹחֵשׁ לָאָדוֹן יֵשׁוּעַ וּלְכָל הַקְּדוֹשִׁים. תְּפִלָּתִי הִיא שֶׁהָאֱמוּנָה אֲשֶׁר אַתָּה שֻׁתָּף לָהּ תִּפְעַל בְּךָ בְּהַכִּירְךָ אֶת כָּל הַטּוֹב הַטָּמוּן בָּנוּ לְתוֹעֶלֶת הַמָּשִׁיחַ. אָחִי, הִנֵּה אַהֲבָתְךָ גָּרְמָה לִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְנֶחָמָה, מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתָ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ לַקְּדוֹשִׁים. לָכֵן, אַף שֶׁיֵּשׁ לִי הָעֺז בַּמָּשִׁיחַ לְצַוּוֹתְךָ לַעֲשׂוֹת אֶת מַה שֶּׁנָּחוּץ, הֲרֵי בִּגְלַל הָאַהֲבָה אֲנִי מַעְדִּיף לְבַקֵּשׁ, אֲנִי שָׁאוּל הַזָּקֵן וְעַכְשָׁו גַּם אֲסִיר הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ עַל בְּנִי אוֹנִיסִימוֹס, אֲשֶׁר הוֹלַדְתִּי אוֹתוֹ לָאֱמוּנָה בִּהְיוֹתִי בַּמַּאֲסָר. בֶּעָבָר הוּא לֹא הוֹעִיל לְךָ, אַךְ כָּעֵת יֵשׁ בּוֹ לְהוֹעִיל גַּם לְךָ וְגַם לִי. וַאֲנִי מֵשִׁיב אוֹתוֹ אֵלֶיךָ, אֶת אוֹנִיסִימוֹס אֲשֶׁר לִבִּי הוּא. חָפַצְתִּי לְהַחֲזִיקוֹ אֶצְלִי כְּדֵי שֶׁיְּשָׁרֵת אוֹתִי בִּמְקוֹמְךָ בַּמַּאֲסָר שֶׁאֲנִי נָתוּן בּוֹ בִּגְלַל הַבְּשׂוֹרָה. אֲבָל לֹא רָצִיתִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר בְּלֹא הַסְכָּמָתְךָ, וְזֺאת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה פֺּעַל טוּבְךָ מִתּוֹךְ הֶכְרֵחַ כִּי אִם מֵרָצוֹן. וּבִכְלָל, אוּלַי נִפְרַד מִמְּךָ לְשָׁעָה לְמַעַן יִהְיֶה לְךָ לְעוֹלָם, וְלֹא עוֹד כְּעֶבֶד אֶלָּא לְמַעְלָה מֵעֶבֶד, כְּאָח אָהוּב – בִּמְיֻחָד לִי, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְךָ, הֵן כְּאָדָם וְהֵן כְּאָח בָּאָדוֹן.