מרקוס 1:8-13

בְּאַחַד הַיָּמִים שׁוּב נֶאֱסַף עַם רַב וְלֹא הָיָה לָהֶם מַה לֶּאֱכֺל. קָרָא יֵשׁוּעַ לְתַלְמִידָיו וְאָמַר לָהֶם: "נִכְמְרוּ רַחֲמַי עַל הֶהָמוֹן, כִּי כְּבָר שְׁלוֹשָׁה יָמִים הֵם אִתִּי וְאֵין לָהֶם מַה לֶּאֱכֺל. אִם אֶשְׁלַח אוֹתָם לְבָתֵּיהֶם רְעֵבִים, יִתְעַלְּפוּ בַּדֶּרֶךְ וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁבָּאוּ מֵרָחוֹק." הֵשִׁיבוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: "מֵאַיִן יוּכַל אִישׁ לְהַשְׂבִּיעַ אוֹתָם בְּלֶחֶם פֺּה בַּמִּדְבָּר?" שָׁאַל אוֹתָם: "כַּמָּה כִּכְּרוֹת לֶחֶם יֵשׁ לָכֶם?" עָנוּ לוֹ: "שֶׁבַע". הוּא צִוָּה אֶת הָעָם לָשֶׁבֶת עַל הָאָרֶץ; לָקַח אֶת שֶׁבַע כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וּלְאַחַר שֶׁבֵּרַךְ וּבָצַע, נָתַן לְתַלְמִידָיו לְהַגִּישׁ, וְהֵם הִגִּישׁוּ לָעָם. גַּם כַּמָּה דָּגִים קְטַנִּים הָיוּ לָהֶם. בֵּרֵךְ עֲלֵיהֶם וְאָמַר לְהַגִּישׁ גַּם אֶת אֵלֶּה. הֵם אָכְלוּ וְשָׂבְעוּ. אַחֲרֵי כֵן אָסְפוּ שִׁבְעָה סַלִּים מְלֵאִים מָנוֹת נוֹתָרוֹת. מִסְפַּר הָאוֹכְלִים הָיָה כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים. הוּא שִׁלַּח אוֹתָם וּמִיָּד נִכְנַס לַסִּירָה עִם תַּלְמִידָיו וְעָבַר אֶל אֵזוֹר דַּלְמָנוּתָא. יָצְאוּ הַפְּרוּשִׁים וְהֵחֵלּוּ לְהִתְוַכֵּחַ אִתּוֹ, וּכְדֵי לְנַסּוֹת אוֹתוֹ בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ אוֹת מִן הַשָּׁמַיִם. נֶאֱנַח יֵשׁוּעַ בְּרוּחוֹ וְאָמַר: לָמָּה הַדּוֹר הַזֶּה מְבַקֵּשׁ אוֹת? אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אִם יִנָּתֵן אוֹת לַדּוֹר הַזֶּה! עָזַב אוֹתָם, חָזַר לַסִּירָה וְהִפְלִיג לַצַּד הַשֵּׁנִי.