מרקוס 45:6-52

מִיָּד אַחֲרֵי כֵן הֵאִיץ בְּתַלְמִידָיו לְהִכָּנֵס לַסִּירָה וּלְהַפְלִיג אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי, לְבֵית צַיְדָא, בְּעוֹד שֶׁהוּא יְשַׁלֵּחַ אֶת הֶהָמוֹן. אַחֲרֵי שֶׁנִּפְרַד מֵהֶם עָלָה לָהָר לְהִתְפַּלֵּל. לְעֵת עֶרֶב הָיְתָה הַסִּירָה בְּאֶמְצַע הַיָּם וְהוּא לְבַדּוֹ עַל הַיַּבָּשָׁה. רָאָה אוֹתָם מִתְיַגְּעִים בַּחֲתִירָה, כִּי הָרוּחַ נָשְׁבָה נֶגְדָּם, וּבָא אֲלֵיהֶם בְּעֵרֶךְ בָּאַשְׁמֺרֶת הָרְבִיעִית שֶׁל הַלַּיְלָה כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ עַל פְּנֵי הַיָּם וְכַוָּנָתוֹ לַעֲבֺר לְיָדָם. כְּשֶׁרָאוּהוּ הוֹלֵךְ עַל פְּנֵי הַיָּם חָשְׁבוּ שֶׁהוּא רוּחַ רְפָאִים וְהֵחֵלּוּ לִצְעֺק, כִּי כֻּלָּם רָאוּ אוֹתוֹ וְנִבְהֲלוּ, אַךְ הוּא דִּבֵּר אִתָּם מִיָּד וְאָמַר לָהֶם: "חִזְקוּ, זֶה אֲנִי. אַל תִּפְחֲדוּ!" הוּא בָּא אֲלֵיהֶם לְתוֹךְ הַסִּירָה וְהָרוּחַ פָּסְקָה. הֵם הִשְׁתּוֹמְמוּ עַד מְאֺד, כִּי לֹא לָמְדוּ דָּבָר מֵעִנְיַן כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם בִּגְלַל קֵהוּת לְבָבָם.