מרקוס 1:4-25

שׁוּב הֵחֵל לְלַמֵּד עַל שְׂפַת הַיָּם וְהָמוֹן רַב נֶאֶסְפוּ אֵלָיו. עַל כֵּן יָרַד וְיָשַׁב בְּסִירָה בַּיָּם וְכָל הֶהָמוֹן הָיוּ עַל הַחוֹף לְיַד הַיָּם. הוּא לִמֵּד אוֹתָם דְּבָרִים רַבִּים בִּמְשָׁלִים וּבְלַמְּדוֹ אוֹתָם אָמַר לָהֶם: "שִׁמְעוּ! הִנֵּה יָצָא הַזּוֹרֵעַ לִזְרֺעַ. כַּאֲשֶׁר זָרַע נָפְלוּ כַּמָּה זְרָעִים בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ וּבָאוּ צִפֳּרִים וְאָכְלוּ אוֹתָם. אֲחֵרִים נָפְלוּ עַל אַדְמַת טְרָשִׁים, בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶם הַרְבֵּה אֲדָמָה, וּמִהֲרוּ לִצְמֺחַ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶם אֲדָמָה עֲמֻקָּה. כְּשֶׁזָּרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ נִצְרְבוּ וּבְאֵין שֺׁרֶשׁ הִתְיַבְּשׁוּ. אֲחֵרִים נָפְלוּ בֵּין הַקּוֹצִים, אַךְ הַקּוֹצִים צָמְחוּ וְהֶחֱנִיקוּ אוֹתָם וְלֹא נָתְנוּ פְּרִי. אֲחֵרִים נָפְלוּ עַל אֲדָמָה טוֹבָה וְנָתְנוּ פְּרִי עוֹלֶה וְגָדֵל – זֶה פִּי שְׁלוֹשִׁים, זֶה פִּי שִׁשִּׁים וְזֶה פִּי מֵאָה." אָמַר לָהֶם: "מִי שֶׁאָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֺעַ, שֶׁיִּשְׁמַע!" בִּהְיוֹתוֹ לְבַדּוֹ שְׁאָלוּהוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר סְבִיבוֹ, יַחַד עִם הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, עַל דְּבַר הַמְּשָׁלִים. אָמַר לָהֶם: "לָכֶם נִתַּן סוֹד מַלְכוּת הָאֱלֹהִים, אַךְ לְאֵלֶּה אֲשֶׁר בַּחוּץ הַכֺּל יִהְיֶה בִּמְשָׁלִים, לְמַעַן יִרְאוּ רָאֺה וְלֹא יֵדְעוּ וְשָׁמוֹעַ יִשְׁמְעוּ וְלֹא יָבִינוּ, פֶּן יָשׁוּבוּ וְיִסָּלַח לָהֶם." הוֹסִיף וְאָמַר לָהֶם: "אֵינְכֶם מְבִינִים אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה וְאֵיךְ תָּבִינוּ אֶת כָּל הַמְּשָׁלִים? הַזּוֹרֵעַ זוֹרֵעַ אֶת הַדָּבָר. וַאֲשֶׁר בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ, בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְרַע הַדָּבָר, אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר בְּשָׁמְעָם בָּא הַשָּׂטָן מִיָּד וְלוֹקֵחַ אֶת הַדָּבָר שֶׁנִּזְרַע בָּהֶם. וְכֵן הַנִּזְרָעִים עַל אַדְמַת טְרָשִׁים אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר בְּשָׁמְעָם אֶת הַדָּבָר מְקַבְּלִים אוֹתוֹ מִיָּד בְּשִׂמְחָה, אַךְ אֵין לָהֶם שֺׁרֶשׁ בְּקִרְבָּם וְרַק לְשָׁעָה יַחֲזִיקוּ מַעֲמָד; לְאַחַר מִכֵּן, בְּבוֹא צָרָה אוֹ רְדִיפָה בִּגְלַל הַדָּבָר, יִכָּשְׁלוּ מִיָּד. וְהָאֲחֵרִים הֵם הַנִּזְרָעִים בֵּין הַקּוֹצִים; אֵלֶּה הֵם הַשּׁוֹמְעִים אֶת הַדָּבָר, אֶלָּא שֶׁדַּאֲגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וּמַדּוּחֵי הָעֺשֶׁר וְתַאֲווֹת לִשְׁאָר דְּבָרִים בָּאִים וּמַחֲנִיקִים אֶת הַדָּבָר וְלֹא יַעֲשֶׂה פְּרִי. הַנִּזְרָעִים עַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הֵם הַשּׁוֹמְעִים אֶת הַדָּבָר וּמְקַבְּלִים אוֹתוֹ וְעוֹשִׂים פְּרִי – זֶה פִּי שְׁלוֹשִׁים, זֶה פִּי שִׁשִּׁים וְזֶה פִּי מֵאָה." אָמַר לָהֶם: "הַאִם הַמְּנוֹרָה קַיֶּמֶת כְּדֵי שֶׁיָּשִׂימוּ אוֹתָהּ תַּחַת כְּלִי אוֹ תַּחַת הַמִּטָּה? הַאִם לֹא יַעֲמִידוּ אוֹתָהּ עַל כַּן? כִּי אֵין נִסְתָּר אֲשֶׁר לֹא יִגָּלֶה, וְלֹא נִגְנַז דָּבָר אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא לָאוֹר. מִי שֶׁאָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֺעַ, שֶׁיִּשְׁמַע." עוֹד אָמַר לָהֶם: "שִׂימוּ לִבְּכֶם אֶל מַה שֶּׁאַתֶּם שׁוֹמְעִים. בַּמִּדָּה שֶׁאַתֶּם מוֹדְדִים יִמָּדֵד לָכֶם וְגַם יִוָּסֵף לָכֶם, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִנָּתֵן לוֹ, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ, גַּם מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ יִלָּקַח מִמֶּנּוּ."