מרקוס 1:3-2, 4-19

הוּא נִכְנַס שׁוּב לְבֵית הַכְּנֶסֶת. הָיָה שָׁם אִישׁ שֶׁיָּדוֹ יְבֵשָׁה, וְהֵם הִתְבּוֹנְנוּ בְּיֵשׁוּעַ לִרְאוֹת אִם יְרַפֵּא אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ.

פָּנָה אֲלֵיהֶם וְשָׁאַל: "הַאִם מֻתָּר לְהֵיטִיב בְּשַׁבָּת אוֹ לַעֲשׂוֹת רָעָה? לְהַצִּיל נֶפֶשׁ אוֹ לַהֲרֺג?" אַךְ הֵם שָׁתְקוּ. הִבִּיט בָּהֶם כֺּה וָכֺה בְּזַעַם, בְּרֺב עֶצֶב עַל קְשִׁי לְבָבָם, וְאָמַר לָאִישׁ: "הוֹשֵׁט אֶת הַיָּד!" הוּא הוֹשִׁיט אוֹתָהּ וְיָדוֹ שָׁבָה לְאֵיתָנָהּ. יָצְאוּ הַפְּרוּשִׁים וּמִיָּד טִכְּסוּ עָלָיו עֵצָה עִם חֲסִידֵי בֵּית הוֹרְדוֹס – כֵּיצַד לְהַכְחִיד אוֹתוֹ. יֵשׁוּעַ הָלַךְ מִשָּׁם עִם תַּלְמִידָיו אֶל שְׂפַת הַיָּם וְהָמוֹן רַב מִן הַגָּלִיל הָלְכוּ אַחֲרָיו. גַּם מִיהוּדָה, מִירוּשָׁלַיִם, מֵאֱדוֹם, מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וּמִסְּבִיבוֹת צוֹר וְצִידוֹן בָּאוּ אֵלָיו הָמוֹן רַב, כִּי שָׁמְעוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה. הוּא אָמַר לְתַלְמִידָיו שֶׁיָּכִינוּ לוֹ סִירָה פֶּן יִלְחָצֵהוּ הֶהָמוֹן, כִּי רִפֵּא רַבִּים, וְלָכֵן נִדְחֲקוּ אֵלָיו כָּל הַחוֹלִים כְּדֵי לָגַעַת בּוֹ. וְהָרוּחוֹת הַטְּמֵאוֹת כִּרְאוֹתָן אוֹתוֹ נָפְלוּ לְפָנָיו וְצָעֲקוּ: "אַתָּה הוּא בֶּן־הָאֱלֹהִים!" אַךְ הוּא גָּעַר בָּהֶן בְּחָזְקָה שֶׁלֹּא תְּגַלֶּינָה מִי הוּא. יֵשׁוּעַ עָלָה לָהָר וְקָרָא לָאֲנָשִׁים שֶׁרָצָה בָּהֶם. הֵם בָּאוּ אֵלָיו וְהוּא קָבַע שְׁנֵים־עָשָׂר אִישׁ שֶׁיִּהְיוּ אִתּוֹ, שֶׁיִּשְׁלַח אוֹתָם לְבַשֵּׂר וְשֶׁתִּהְיֶה לָהֶם סַמְכוּת לְגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים. הוּא מִנָּה אֶת הַשְּׁנֵים־עָשָׂר: שִׁמְעוֹן, אֲשֶׁר לוֹ הוּא נָתַן אֶת הַשֵּׁם כֵּיפָא; יַעֲקֺב בֶּן זַבְדַּי וְיוֹחָנָן אֲחִי יַעֲקֺב, אֲשֶׁר לָהֶם נָתַן אֶת הַשֵּׁם בְּנֵי רֶגֶשׁ, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ בְּנֵי רַעַם; אַנְדְּרֵי, פִילִיפּוֹס, בַּר־תַּלְמַי, מַתַּי, תֹּאמָא, יַעֲקֺב בֶּן חַלְפַי, תַּדַּי, שִׁמְעוֹן הַקַּנַּאי וִיהוּדָה אִישׁ קְרִיּוֹת אֲשֶׁר גַּם הִסְגִּיר אוֹתוֹ.