מרקוס 32:14-42

הֵם בָּאוּ אֶל מָקוֹם הַנִּקְרָא גַּת שְׁמָנִים. אָמַר לְתַלְמִידָיו: "שְׁבוּ פֺּה עַד שֶׁאֶתְפַּלֵל." לָקַח אִתּוֹ אֶת כֵּיפָא וְאֶת יַעֲקֺב וְאֶת יוֹחָנָן וְהֵחֵל מִתְמַלֵּא חֲרָדָה וּמוּעָקָה. אָמַר לָהֶם: "נַפְשִׁי מָרָה עָלַי עַד מָוֶת. הִשָּׁאֲרוּ פֺּה וִהְיוּ עֵרִים." הוּא הָלַךְ מְעַט הָלְאָה, נָפַל אַרְצָה וְהִתְפַּלֵּל שֶׁתַּעֲבֺר מִמֶּנּוּ הַשָּׁעָה, אִם אֶפְשָׁר. "אַבָּא, אָבִי", אָמַר יֵשׁוּעַ, "אַתָּה כֺּל יָכוֹל, הַעֲבֵר נָא מִמֶּנִּי אֶת הַכּוֹס הַזֺּאת, אַךְ לֹא כִּרְצוֹנִי אֲנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ אַתָּה." לְאַחַר מִכֵּן בָּא וּמָצָא אוֹתָם יְשֵׁנִים. אָמַר אֶל כֵּיפָא: "שִׁמְעוֹן, אַתָּה יָשֵׁן? הַאִם לֹא יָכֺלְתָּ לִהְיוֹת עֵר שָׁעָה אַחַת? הֱיוּ עֵרִים וְהִתְפַּלְּלוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּבוֹאוּ לִידֵי נִסָּיוֹן. אָמְנָם הָרוּחַ חֲפֵצָה, אֲבָל הַבָּשָׂר חַלָּשׁ." שׁוּב הָלַךְ וְהִתְפַּלֵּל בְּאָמְרוֹ אוֹתָם דְּבָרִים. וְשׁוּב בָּא וּמָצָא אוֹתָם יְשֵׁנִים, כִּי עֵינֵיהֶם הָיוּ כְּבֵדוֹת, וְלֹא יָדְעוּ מַה לַּעֲנוֹת לוֹ. הוּא בָּא פַּעַם שְׁלִישִׁית וְאָמַר לָהֶם: "עוֹדְכֶם יְשֵׁנִים וְנָחִים? דַּי! הִגִּיעָה הַשָּׁעָה, הִנֵּה בֶּן־הָאָדָם נִמְסָר לִידֵי אֲנָשִׁים חוֹטְאִים. קוּמוּ וְנֵלֵךְ. הִנֵּה הַמַּסְגִּיר אוֹתִי מִתְקָרֵב!"