מרקוס 17:10-31

בְּצֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ רָץ אֵלָיו אִישׁ אֶחָד, כָּרַע לְפָנָיו וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "רַבִּי הַטּוֹב, מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לָרֶשֶׁת חַיֵּי עוֹלָם?" אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "מַדּוּעַ אַתָּה קוֹרֵא לִי 'טוֹב'? אֵין טוֹב כִּי אִם אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים. אֶת הַמִּצְווֹת אַתָּה יוֹדֵעַ: ' לֹא תִרְצַח, לֹא תִנְאַף, לֹא תִגְנֺב, לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר , לֹא תַּעֲשֺׁק, כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ '." הֵשִׁיב לוֹ: "רַבִּי, אֶת כָּל אֵלֶּה שָׁמַרְתִּי מִנְּעוּרַי." הִבִּיט בּוֹ יֵשׁוּעַ וְרָחַשׁ לוֹ אַהֲבָה. אָמַר אֵלָיו: "דָּבָר אֶחָד חָסֵר לְךָ. לֵךְ מְכֺר מַה שֶּׁיֵשׁ לְךָ וְתֵן לָעֲנִיִּים, וְיִהְיֶה לְךָ אוֹצָר בַּשָּׁמַיִם; אַחַר כָּךְ בּוֹא וְלֵךְ אַחֲרַי." לְשֵׁמַע הַדָּבָר נָפְלוּ פָּנָיו וְהוּא הָלַךְ מִשָּׁם עָצוּב, שֶׁכֵּן הָיוּ לוֹ נְכָסִים רַבִּים. הִבִּיט יֵשׁוּעַ סָבִיב וְאָמַר לְתַלְמִידָיו: "בְּאֵיזֶה קֺשִׁי יִכָּנְסוּ הָעֲשִׁירִים לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים!" נִדְהֲמוּ הַתַּלְמִידִים בִּגְלַל דְּבָרָיו, אַךְ יֵשׁוּעַ הֵגִיב בְּאָמְרוֹ לָהֶם שֵׁנִית: "בָּנַי, כַּמָּה קָשֶׁה לַבּוֹטְחִים בָּעֺשֶׁר לְהִכָּנֵס לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים! נָקֵל לְגָמָל לַעֲבֺר דֶּרֶךְ נֶקֶב מַחַט מֵהִכָּנֵס עָשִׁיר אֶל מַלְכוּת הָאֱלֹהִים." הֵם הִשְׁתּוֹמְמוּ עַד מְאֺד וְאָמְרוּ זֶה אֶל זֶה: "וּמִי יָכוֹל לְהִוָּשַׁע?" הִבִּיט בָּהֶם יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "מִבְּנֵי אָדָם נִבְצָר הַדָּבָר, אַךְ לֹא מֵאֱלֹהִים; כִּי הָאֱלֹהִים כֺּל יָכוֹל." הֵחֵל כֵּיפָא לוֹמַר לוֹ: "הִנֵּה אֲנַחְנוּ עָזַבְנוּ הַכֺּל וְהָלַכְנוּ אַחֲרֶיךָ." אָמַר יֵשׁוּעַ: "אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אֵין אִישׁ אֲשֶׁר עָזַב בַּיִת אוֹ אַחִים אוֹ אֲחָיוֹת אוֹ אֵם אוֹ אָב אוֹ בָּנִים אוֹ שָׂדוֹת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן הַבְּשׂוֹרָה, שֶׁלֹּא יְקַבֵּל כָּעֵת, בַּזְּמַן הַזֶּה, פִּי מֵאָה: בָּתִּים וְאַחִים וַאֲחָיוֹת וְאִמָּהוֹת וּבָנִים וְשָׂדוֹת, עִם רְדִיפוֹת, וּבָעוֹלָם הַבָּא – חַיֵּי עוֹלָם. אֲבָל רִאשׁוֹנִים הַרְבֵּה יִהְיוּ אַחֲרוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים הַרְבֵּה – רִאשׁוֹנִים."