מרקוס 14:1-39

אַחֲרֵי שֶׁהֻסְגַּר יוֹחָנָן בָּא יֵשׁוּעַ לַגָּלִיל וְהִכְרִיז אֶת בְּשׂוֹרַת הָאֱלֹהִים בְּאָמְרוֹ: "מָלְאָה הָעֵת וּקְרֵבָה מַלְכוּת אֱלֹהִים! שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה וְהַאֲמִינוּ בַּבְּשׂוֹרָה!" כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַל שְׂפַת יָם הַגָּלִיל רָאָה אֶת שִׁמְעוֹן וְאֶת אַנְדְּרֵי אֲחִי שִׁמְעוֹן פּוֹרְשִׂים רְשָׁתוֹת בַּיָּם, כִּי דַּיָּגִים הָיוּ. אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "לְכוּ אַחֲרַי וְאֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם לְדַיָּגֵי אֲנָשִׁים." מִיָּד עָזְבוּ אֶת הָרְשָׁתוֹת וְהָלְכוּ אַחֲרָיו. הוּא הָלַךְ קְצָת הָלְאָה וְרָאָה אֶת יַעֲקֺב בֶּן־זַבְדַּי וְאֶת יוֹחָנָן אָחִיו וְהֵם בַּסִּירָה מְתַקְּנִים אֶת הָרְשָׁתוֹת. מִיָּד קָרָא לָהֶם. הֵם עָזְבוּ אֶת זַבְדַּי אֲבִיהֶם בַּסִּירָה עִם הַשְּׂכִירִים וְהָלְכוּ אַחֲרָיו. אַחֲרֵי בּוֹאָם אֶל כְּפַר נַחוּם מִהֵר לְהִכָּנֵס בְּשַׁבָּת לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלִמֵּד שָׁם. הִשְׁתּוֹמְמוּ הָאֲנָשִׁים עַל הוֹרָאָתוֹ, כִּי הָיָה מְלַמֵּד אוֹתָם כְּבַעַל סַמְכוּת וְלֹא כַּסּוֹפְרִים. אוֹתָהּ עֵת נִמְצָא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אִישׁ וּבוֹ רוּחַ טְמֵאָה. צָעַק הָאִישׁ וְאָמַר: "מַה לָּנוּ וּלְךָ יֵשׁוּעַ מִנָּצְרַת? בָּאתָ לְהַשְׁמִיד אוֹתָנוּ! אֲנִי יוֹדֵעַ מִי אַתָּה – קְדוֹשׁ הָאֱלֹהִים!" יֵשׁוּעַ גָּעַר בָּרוּחַ וְאָמַר: "שִׁתְקִי וּצְאִי מִמֶּנּוּ!" זִעְזְעָה הָרוּחַ הַטְּמֵאָה אֶת הָאִישׁ, צָעֲקָה בְּקוֹל גָּדוֹל וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ. הַכֺּל הִשְׁתּוֹמְמוּ וְשָׁאֲלוּ זֶה אֶת זֶה: "מַה זֶּה? מָה הַתּוֹרָה הַחֲדָשָׁה הַזֺּאת? גַּם עַל הָרוּחוֹת הַטְּמֵאוֹת הוּא מְצַוֶּה בְּסַמְכוּת וְהֵן נִשְׁמָעוֹת לוֹ!" עַד מְהֵרָה יָצָא שִׁמְעוֹ בְּכָל אֵזוֹר הַגָּלִיל. הֵם יָצְאוּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת וְנִכְנְסוּ מִיָּד לְבֵיתָם שֶׁל שִׁמְעוֹן וְאַנְדְּרֵי. גַּם יַעֲקֺב וְיוֹחָנָן בָּאוּ אִתָּם. הוֹאִיל וַחֲמוֹתוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן שָׁכְבָה קוֹדַחַת מֵחֺם דִּבְּרוּ אֵלָיו בְּנוֹגֵעַ אֵלֶיהָ. הוּא נִגַּשׁ, הֶחֱזִיק בְּיָדָהּ וְהֵקִים אוֹתָהּ. הַחֺם סָר מִמֶּנָּה וְהִיא שֵׁרְתָה אוֹתָם. בָּעֶרֶב, עִם שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ, הֵבִיאוּ אֵלָיו אֶת כָּל הַחוֹלִים וַאֲחוּזֵי הַשֵּׁדִים. כָּל הָעִיר נֶאֶסְפָה אֶל פֶּתַח הַבַּיִת וְהוּא רִפֵּא רַבִּים שֶׁהָיוּ חוֹלִים בְּמַחֲלוֹת לְמִינֵיהֶן; גַּם שֵׁדִים רַבִּים גֵּרֵשׁ וְלֹא הִנִּיחַ לַשֵּׁדִים לְדַבֵּר מִפְּנֵי שֶׁהִכִּירוּהוּ. בַּבֺּקֶר הַשְׁכֵּם, בְּעוֹד חֺשֶׁךְ, קָם וְיָצָא אֶל מָקוֹם שׁוֹמֵם וְהִתְפַּלֵּל שָׁם. שִׁמְעוֹן וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ יָצְאוּ בְּעִקְּבוֹתָיו וּמָצְאוּ אוֹתוֹ. אָמְרוּ לוֹ: "הַכֺּל מְחַפְּשִׂים אוֹתְךָ!" אָמַר לָהֶם: "בּוֹאוּ נֵלֵךְ אֶל הָעֲיָרוֹת הַקְּרוֹבוֹת וַאֲבַשֵּׂר גַּם שָׁם, כִּי לְשֵׁם כָּךְ יָצָאתִי." הָלַךְ וּבִשֵּׂר בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת בְּכָל הַגָּלִיל וְגֵרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים.