מתי 36:26-56

אַחֲרֵי כֵן בָּא אִתָּם יֵשׁוּעַ אֶל מָקוֹם הַנִּקְרָא גַּת שְׁמָנִים וְאָמַר אֶל הַתַּלְמִידִים: "שְׁבוּ לָכֶם פֺּה עַד שֶׁאֵלֵךְ לְשָׁם וְאֶתְפַּלֵּל." הוּא לָקַח אִתּוֹ אֶת כֵּיפָא וְאֶת שְׁנֵי בְּנֵי זַבְדַּי וְהֵחֵל מִתְמַלֵּא עֶצֶב וּמוּעָקָה. אָמַר לָהֶם: "נַפְשִׁי מָרָה עָלַי עַד מָוֶת, הִשָּׁאֲרוּ פֺּה וֶהֱיוּ עֵרִים אִתִּי." אָז הָלַךְ מְעַט הָלְאָה, נָפַל עַל פָּנָיו וְהִתְפַּלֵּל בְּאָמְרוֹ: "אָבִי, אִם אֶפְשָׁר הַדָּבָר, הַעֲבֵר נָא מִמֶּנִּי אֶת הַכּוֹס הַזֺּאת, אַךְ לֹא כִּרְצוֹנִי אֲנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ אַתָּה." לְאַחַר מִכֵּן בָּא אֶל הַתַּלְמִידִים וּמְצָאָם יְשֵׁנִים. אָמַר אֶל כֵּיפָא: "וּבְכֵן לֹא יְכָלְתֶּם לְהִשָּׁאֵר עֵרִים אִתִּי שָׁעָה אַחַת? הֱיוּ עֵרִים וְהִתְפַּלְּלוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּבוֹאוּ לִידֵי נִסָּיוֹן. אָמְנָם הָרוּחַ חֲפֵצָה, אֲבָל הַבָּשָׂר חַלָּשׁ." הָלַךְ שֵׁנִית וְהִתְפַּלֵּל בְּאָמְרוֹ: "אָבִי, אִם אִי אֶפְשָׁר שֶׁהַכּוֹס תַּעֲבֺר מִבְּלִי שֶׁאֶשְׁתֶּה אוֹתָהּ, יְהִי נָא כִּרְצוֹנְךָ." הוּא חָזַר וְשׁוּב מָצָא אוֹתָם יְשֵׁנִים, כִּי עֵינֵיהֶם הָיוּ כְּבֵדוֹת. עוֹד פַּעַם עָזַב אוֹתָם וְהָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל בַּשְּׁלִישִׁית בְּאָמְרוֹ שׁוּב אֶת אוֹתָן הַמִּלִּים. אַחֲרֵי כֵן בָּא אֶל הַתַּלְמִידִים וְאָמַר לָהֶם: "עוֹדְכֶם יְשֵׁנִים וְנָחִים? הִנֵּה בָּאָה הַשָּׁעָה וּבֶן־הָאָדָם יִמָּסֵר לִידֵי אֲנָשִׁים חוֹטְאִים. קוּמוּ וְנֵלֵךְ. הִנֵּה מִתְקָרֵב הַמַּסְגִּיר אוֹתִי!" עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה בָּא יְהוּדָה, אֶחָד מִן הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, וְאִתּוֹ הָמוֹן רַב, מֵאֵת רָאשֵׁי הַכֺּהֲנִים וְזִקְנֵי הָעָם, בַּחֲרָבוֹת וּבְמַקְלוֹת. הַמַּסְגִּיר אוֹתוֹ הִקְדִּים לָתֵת סִימָן בְּאָמְרוֹ: "מִי שֶׁאֶתֵּן לוֹ נְשִׁיקָה זֶה הוּא; תִּפְסוּ אוֹתוֹ." מִיָּד נִגַּשׁ אֶל יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "שָׁלוֹם, רַבִּי", וְנִשֵּׁק אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "חָבֵר, לְשֵׁם מָה אַתָּה כָּאן?" אָז נִגְּשׁוּ אֶל יֵשׁוּעַ, אָחֲזוּ בּוֹ בִּידֵיהֶם וְעָצְרוּ אוֹתוֹ. אֶחָד מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ עִם יֵשׁוּעַ שָׁלַח יָדוֹ וְשָׁלַף אֶת חַרְבּוֹ, וּבְהַכּוֹתוֹ אֶת עֶבֶד הַכֺּהֵן הַגָּדוֹל קִצֵּץ אֶת אָזְנוֹ. אָמַר אֵלָיו יֵשׁוּעַ: "הָשֵׁב אֶת חַרְבְּךָ אֶל מְקוֹמָהּ, כִּי כָּל הָאוֹחֲזִים בַּחֶרֶב, בַּחֶרֶב יֺאבְדוּ. שֶׁמָּא חוֹשֵׁב אַתָּה שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל לְבַקֵּשׁ מֵאָבִי וּמִיָּד יַמְצִיא לִי יוֹתֵר מִשְּׁנֵים־עָשָׂר לִגְיוֹנוֹת מַלְאָכִים? אֲבָל כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי הַכְּתוּבִים שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת?" אוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר יֵשׁוּעַ אֶל הֶהָמוֹן: "כְּמוֹ עַל שׁוֹדֵד יְצָאתֶם בַּחֲרָבוֹת וּבְמַקְלוֹת לִתְפֺּס אוֹתִי. הֲרֵי יוֹם יוֹם יָשַׁבְתִּי בַּמִּקְדָּשׁ וְלִמַּדְתִּי וְלֹא שְׁלַחְתֶּם יָד לִתְפֺּס אוֹתִי. אַךְ כָּל זֶה קָרָה לְמַעַן יִתְקַיְּמוּ כִּתְבֵי הַנְּבִיאִים." אָז עֲזָבוּהוּ כָּל תַּלְמִידָיו וּבָרְחוּ.