לוקס 22:9-45

כְּמוֹ כֵן אָמַר: "צָרִיךְ שֶׁבֶּן־הָאָדָם יִסְבֺּל הַרְבֵּה, שֶׁהַזְּקֵנִים וְרָאשֵׁי הַכֺּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים יִדְחוּהוּ, שֶׁיֵּהָרֵג וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יָקוּם." אָמַר אֶל הַכֺּל: "מִי שֶׁרוֹצֶה לָבוֹא אַחֲרַי, שֶׁיִּתְכַּחֵשׁ לְעַצְמוֹ וְיִשָּׂא אֶת צְלָבוֹ יוֹם יוֹם וְיֵלֵךְ אַחֲרַי; כִּי הֶחָפֵץ לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבֵּד אוֹתָהּ. אֲבָל הַמְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי, יַצִּילֶנָּה. מַה תּוֹעֶלֶת תִּצְמַח לְאָדָם אִם יַרְוִיחַ אֶת כָּל הָעוֹלָם וְהוּא עַצְמוֹ יֺאבַד אוֹ יִנָּזֵק? כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֲנִי וּדְבָרַי הָיִינוּ לוֹ לְחֶרְפָּה, הוּא יִהְיֶה לְחֶרְפָּה לְבֶן־הָאָדָם כַּאֲשֶׁר יָבוֹא בִּכְבוֹדוֹ וּבִכְבוֹד הָאָב וְהַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים. וּבֶאֱמֶת אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, יֵשׁ מִן הָעוֹמְדִים פֺּה אֲשֶׁר לֹא יִטְעֲמוּ מָוֶת עַד כִּי יִרְאוּ אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים." כִּשְׁמוֹנָה יָמִים אַחֲרֵי שֶׁאָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לָקַח אֶת כֵּיפָא וְאֶת יוֹחָנָן וְאֶת יַעֲקֺב וְעָלָה לָהָר לְהִתְפַּלֵּל. בְּעוֹד הוּא מִתְפַּלֵּל הִשְׁתַּנָּה מַרְאֵה פָּנָיו, וּלְבוּשׁוֹ נַעֲשָׂה לָבָן מַבְהִיק. וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים מְשׂוֹחֲחִים אִתּוֹ, מֺשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ שֶׁהוֹפִיעוּ בַּהֲדַר כָּבוֹד וְדִבְּרוּ עַל הִסְתַּלְּקוּתוֹ אֲשֶׁר הָיָה עָתִיד לְהַגְשִׁים בִּירוּשָׁלַיִם. כֵּיפָא וַחֲבֵרָיו הָיוּ רְדוּמִים. הֵם הִתְעוֹרְרוּ וְאָז רָאוּ אֶת כְּבוֹדוֹ וְאֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים לְיָדוֹ. כְּשֶׁנִּפְרְדוּ מִמֶּנּוּ אָמַר כֵּיפָא אֶל יֵשׁוּעַ: "אֲדוֹנִי, טוֹב שֶׁאֲנַחְנוּ כָּאן. נַעֲשֶׂה נָא שָׁלֹשׁ סֻכּוֹת; לְךָ אַחַת, לְמֺשֶׁה אַחַת וּלְאֵלִיָּהוּ אַחַת", וְלֹא יָדַע מַה שֶּׁאָמַר. בְּדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹפִיעַ עָנָן וְסָכַךְ עֲלֵיהֶם, וּפַחַד נָפַל עֲלֵיהֶם בִּהְיוֹתָם בְּתוֹךְ הֶעָנָן. יָצָא קוֹל מִתּוֹךְ הֶעָנָן לֵאמֺר: "זֶה בְּנִי בְּחִירִי, אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן!" כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע הַקּוֹל נִמְצָא יֵשׁוּעַ לְבַדּוֹ. הֵם שָׁתְקוּ וּבְאוֹתָם יָמִים לֹא סִפְּרוּ לְאִישׁ מִכָּל מַה שֶּׁרָאוּ. כַּאֲשֶׁר יָרְדוּ מִן הָהָר בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, בָּאוּ עַם רַב לִקְרָאתוֹ. "רַבִּי", צָעַק אִישׁ מִן הֶהָמוֹן, "אֲנִי מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ, הַבֵּט נָא אֶל בְּנִי, כִּי בֵּן יָחִיד הוּא לִי. רוּחַ אוֹחֶזֶת בּוֹ וְהוּא צוֹעֵק פִּתְאוֹם; הִיא מְזַעְזַעַת אוֹתוֹ עַד שֶׁהַקֶּצֶף יוֹרֵד מִפִּיו, מִתְעַלֶּלֶת בּוֹ וּבְקֺשִׁי מַרְפָּה מִמֶּנּוּ. בִּקַּשְׁתִּי מִתַּלְמִידֶיךָ לְגָרֵשׁ אוֹתָהּ וְלֹא יָכְלוּ." הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: "הוֹי דּוֹר חֲסַר אֱמוּנָה וּמְעַוֵּת דֶּרֶךְ, עַד מָתַי אֶהְיֶה עִמָּכֶם וְאֶסְבֺּל אֶתְכֶם? הָבֵא אֶת בִּנְךָ הֵנָּה!" בְּעוֹד הוּא מִתְקָרֵב אֶל יֵשׁוּעַ הִפִּילוֹ הַשֵּׁד וְזִעְזַע אֶת גּוּפוֹ. אַךְ יֵשׁוּעַ גָּעַר בָּרוּחַ הַטְּמֵאָה וְרִפֵּא אֶת הַיֶּלֶד. לְאַחַר מִכֵּן הֶחֱזִירוֹ לְאָבִיו, וְהַכֺּל הִשְׁתּוֹמְמוּ עַל גְּדֻלַּת הָאֱלֹהִים. כַּאֲשֶׁר הַכֺּל הָיוּ תְּמֵהִים עַל מַה שֶּׁעָשָׂה, אָמַר לְתַלְמִידָיו: "הַטּוּ אָזְנֵיכֶם לַמִּלִּים הָאֵלֶּה: הִנֵּה עָתִיד בֶּן־הָאָדָם לְהִמָּסֵר לִידֵי אֲנָשִׁים." אַךְ הֵם לֹא הֵבִינוּ אֶת אֲשֶׁר אָמַר, כִּי מַשְׁמָעוֹ הֻסְתַּר מֵהֶם שֶׁלֹּא יָבִינוּ – וְגַם פָּחֲדוּ לִשְׁאֺל אוֹתוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה.