לוקס 27:6-49

"אֲבָל אֲלֵיכֶם, הַשּׁוֹמְעִים, אוֹמֵר אֲנִי: אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם, הֵיטִיבוּ עִם שׂוֹנְאֵיכֶם. בָּרְכוּ אֶת מְקַלְּלֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד הַפּוֹגְעִים בָּכֶם. הַמַּכֶּה אוֹתְךָ עַל הַלְּחִי, הַטֵּה לוֹ גַּם אֶת הַשְּׁנִיָּה. הַלּוֹקֵחַ אֶת מְעִילְךָ, אַל תִּמְנַע מִמֶּנּוּ גַם אֶת כֻּתָּנְתְּךָ. הֱיֵה נוֹתֵן לְכָל הַמְבַקֵּשׁ מִמְּךָ; וְהַלּוֹקֵחַ אֶת אֲשֶׁר לְךָ, אַל תִּתְבַּע מִמֶּנּוּ. מַה שֶּׁתִּרְצוּ שֶׁיַּעֲשׂוּ לָכֶם בְּנֵי אָדָם, כֵּן תַּעֲשׂוּ לָהֶם גַּם אַתֶּם. וְאִם תֺּאהֲבוּ אֶת אוֹהֲבֵיכֶם, אֵיזוֹ זְכוּת תַּעֲמֺד לָכֶם? הֲלֹא גַּם הַחוֹטְאִים אוֹהֲבִים אֶת אוֹהֲבֵיהֶם. אִם תֵּיטִיבוּ לַמֵּיטִיבִים עִמָּכֶם, אֵיזוֹ זְכוּת תַּעֲמֺד לָכֶם? הֲלֹא גַּם הַחוֹטְאִים עוֹשִׂים זֺאת. וְאִם תַּלְווּ לַאֲנָשִׁים שֶׁאַתֶּם מְקַוִּים לְקַבֵּל מֵהֶם, אֵיזוֹ זְכוּת תַּעֲמֺד לָכֶם? גַּם הַחוֹטְאִים מַלְוִים לַחוֹטְאִים כְּדֵי שֶׁיֻּחְזַר לָהֶם הָעֵרֶךְ הַשָּׁוֶה. אַדְּרַבָּא, אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְהֵיטִיבוּ וְהַלְווּ מִבְּלִי לְצַפּוֹת לִגְמוּל, וְרַב יִהְיֶה שְׂכַרְכֶם וּבְנֵי עֶלְיוֹן תִּהְיוּ, כִּי טוֹב הוּא גַּם לִכְפוּיֵי טוֹבָה וְגַם לָרָעִים. הֱיוּ רַחֲמָנִים כְּשֵׁם שֶׁאֲבִיכֶם רַחֲמָן הוּא." "אַל תִּשְׁפְּטוּ וְלֹא תִּשָּׁפְטוּ. אַל תַּרְשִׁיעוּ וְלֹא תֻּרְשְׁעוּ. סִלְחוּ וְיִסָּלַח לָכֶם. תְּנוּ וְיִנָּתֵן לָכֶם; מִדָּה יָפָה, דְּחוּסָה, גְּדוּשָׁה וְשׁוֹפַעַת יִתְּנוּ בְּחֵיקְכֶם, כִּי בַּמִּדָּה שֶׁאַתֶּם מוֹדְדִים יִמָּדֵד לָכֶם." גַּם מָשָׁל סִפֵּר לָהֶם: "הֲיוּכַל עִוֵּר לְהַדְרִיךְ עִוֵּר? הֲלֹא שְׁנֵיהֶם יִפְּלוּ לְתוֹךְ בּוֹר. תַּלְמִיד אֵינֶנּוּ גָּדוֹל מִן הַמּוֹרֶה, אֲבָל כָּל מִי שֶׁהֻשְׁלַם לִמּוּדוֹ יִהְיֶה כְּמוֹרֵהוּ. מַדּוּעַ אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַקֵּיסָם אֲשֶׁר בְּעֵין אָחִיךָ וְאֵינְךָ שָׂם לֵב לַקּוֹרָה אֲשֶׁר בְּעֵינְךָ שֶׁלְּךָ? אֵיךְ תּוּכַל לוֹמַר לְאָחִיךָ: 'אָחִי, הַנַּח לִי לְהוֹצִיא אֶת הַקֵּיסָם אֲשֶׁר בְּעֵינְךָ', כְּשֶׁאַתָּה בְּעַצְמְךָ אֵינְךָ רוֹאֶה אֶת הַקּוֹרָה אֲשֶׁר בְּעֵינְךָ? צָבוּעַ! רֵאשִׁית, טֺל קוֹרָה מֵעֵינְךָ; אַחַר כָּךְ תֵּיטִיב לִרְאוֹת אֶת הַקֵּיסָם אֲשֶׁר בְּעֵין אָחִיךָ וְתוּכַל לְהוֹצִיאוֹ." "עֵץ טוֹב אֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה פְּרִי מֻשְׁחָת וְעֵץ מֻשְׁחָת אֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה פְּרִי טוֹב. כָּל עֵץ נִכָּר בְּפִרְיוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא מִן הַקּוֹצִים אוֹסְפִים תְּאֵנִים וְלֹא מִשִּׂיחַ קוֹצָנִי בּוֹצְרִים עֲנָבִים. הָאִישׁ הַטּוֹב, מֵאוֹצַר לִבּוֹ הַטּוֹב מֵפִיק אֶת הַטּוֹב, וְהָאִישׁ הָרָע, מֵאוֹצַר לִבּוֹ הָרָע מֵפִיק אֶת הָרָע; כִּי מִתּוֹךְ הַשּׁוֹפֵעַ בַּלֵּב מְדַבֵּר פִּיו." "וְלָמָּה אַתֶּם קוֹרְאִים לִי 'אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי', וְאֵינְכֶם עוֹשִׂים אֶת אֲשֶׁר אֲנִי אוֹמֵר? כָּל הַבָּא אֵלַי וְשׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרַי וְעוֹשֶׂה אוֹתָם, אַגִּיד לָכֶם לְמִי הוּא דּוֹמֶה: דּוֹמֶה הוּא לְאִישׁ בּוֹנֶה בַּיִת, אֲשֶׁר הֶעֱמִיק לַחְפֺּר וְהִנִּיחַ אֶת יְסוֹדוֹ עַל הַסֶּלַע; כַּאֲשֶׁר בָּא שִׁטָּפוֹן הִכָּה הַזֶּרֶם בַּבַּיִת הַהוּא, אַךְ לֹא הָיָה יָכוֹל לְמוֹטְטוֹ מִשּׁוּם שֶׁנִּבְנָה הֵיטֵב. אֲבָל הַשּׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה דּוֹמֶה לְאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַּיִת עַל הַקַּרְקַע בְּלִי יְסוֹד; כַּאֲשֶׁר הַזֶּרֶם נָגַח בּוֹ הִתְמוֹטֵט מִיָּד וְגָדוֹל הָיָה חֻרְבַּן הַבַּיִת הַהוּא."