לוקס 22:4-44

כֻּלָּם דִּבְּרוּ טוֹבוֹת עָלָיו וְהִתְפַּלְּאוּ עַל דִּבְרֵי הַחֵן שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו. אָמְרוּ: "הַאִם הוּא לֹא בֶּן יוֹסֵף?" אָמַר לָהֶם: "אֵין סָפֵק שֶׁתֺּאמְרוּ לִי אֶת הַפִּתְגָּם הַזֶּה, '"רוֹפֵא, רַפֵּא אֶת עַצְמְךָ!" כָּל הַדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַעְנוּ כִּי נַעֲשׂוּ בִּכְפַר נַחוּם עֲשֵׂה גַּם פֺּה, בְּעִירְךָ'." הוֹסִיף וְאָמַר: "אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אֵין נָבִיא בְּעִירוֹ. וֶאֱמֶת אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: אַלְמָנוֹת רַבּוֹת הָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, בְּעֵת שֶׁנֶּעֶצְרוּ הַשָּׁמַיִם שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְרָעָב גָּדוֹל הָיָה בְּכָל הָאָרֶץ, אַךְ אֵלִיָּהוּ לֹא נִשְׁלַח אֶל אַחַת מֵהֶן כִּי אִם אֶל אִשָּׁה אַלְמָנָה בְּצָרְפַת שֶׁבְּחֶבֶל צִידוֹן. מְצֺרָעִים רַבִּים הָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל בִּימֵי אֱלִישָׁע הַנָּבִיא וְלֹא טֺהַר אֶחָד מֵהֶם מִלְּבַד נַעֲמָן הָאֲרַמִּי." כָּל הַנּוֹכְחִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת נִתְמַלְּאוּ כַּעַס בְּשָׁמְעָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הֵם קָמוּ וְהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ אֶל מִחוּץ לָעִיר, וְהוֹבִילוּהוּ אֶל הָהָר אֲשֶׁר עִירָם בְּנוּיָה עָלָיו, כְּדֵי לְהַשְׁלִיכוֹ לְמַטָּה. אַךְ הוּא עָבַר בֵּינֵיהֶם וְהָלַךְ לוֹ. הוּא יָרַד אֶל הָעִיר הַגְּלִילִית כְּפַר נַחוּם וְלִמְּדָם בַּשַּׁבָּתוֹת. שׁוֹמְעָיו הִשְׁתּוֹמְמוּ עַל תּוֹרָתוֹ, כִּי בְּסַמְכוּת דִּבֵּר אֶת דְּבָרוֹ. אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אִישׁ וּבוֹ רוּחַ שֵׁד טָמֵא, וְהָאִישׁ צָעַק בְּקוֹל גָּדוֹל: "אֲהָהּ, מַה לָּנוּ וּלְךָ, יֵשׁוּעַ מִנָּצְרַת? הַאִם בָּאתָ לְהַשְׁמִידֵנוּ? אֲנִי יוֹדֵעַ מִי אַתָּה – קְדוֹשׁ הָאֱלֹהִים!" גָּעַר בּוֹ יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "שְׁתֺק וְצֵא מִמֶּנּוּ!" הַשֵּׁד הִפִּיל אוֹתוֹ אַרְצָה בֵּין הַנּוֹכְחִים וְיָצָא מִמֶּנּוּ מִבְּלִי לְהַזִּיק לוֹ. הַכֺּל נִדְהֲמוּ וְאָמְרוּ זֶה אֶל זֶה: "מָה הַדָּבָר הַזֶּה? בְּסַמְכוּת וּבְכֺחַ הוּא מְצַוֶּה עַל הָרוּחוֹת הַטְּמֵאוֹת וְהֵן יוֹצְאוֹת!" הַשְּׁמוּעָה עָלָיו יָצְאָה בְּכָל הָאֵזוֹר מִסָּבִיב. אַחֲרֵי צֵאתוֹ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת נִכְנַס לְבֵיתוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן. חוֹתֶנֶת שִׁמְעוֹן סָבְלָה מֵחֺם גָּבוֹהַּ וְהֵם בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ לְמַעֲנָהּ. הוּא נֶעֱמַד לְיָדָהּ, גָּעַר בַּחֺם וְהַחֺם הִרְפָּה מִמֶּנָּה. מִיָּד קָמָה וְשֵׁרְתָה אוֹתָם. עִם שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ, כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ לָהֶם חוֹלִים בְּמַחֲלוֹת לְמִינֵיהֶן הֵבִיאוּ אוֹתָם אֵלָיו. הוּא סָמַךְ אֶת יָדָיו עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם וְרִפֵּא אוֹתָם. מֵרַבִּים יָצְאוּ שֵׁדִים כְּשֶׁהֵם קוֹרְאִים "אַתָּה הוּא בֶּן־הָאֱלֹהִים!" אַךְ הוּא גָּעַר בָּהֶם וְלֹא הִנִּיחַ לָהֶם לְדַבֵּר, כִּי יָדְעוּ שֶׁהוּא הַמָּשִׁיחַ. עִם אוֹר הַבֺּקֶר יָצָא וְהָלַךְ לְמָקוֹם בּוֹדֵד וַהֲמוֹנֵי הָעָם חִפְּשׂוּ אוֹתוֹ. הֵם בָּאוּ אֵלָיו וְנִסּוּ לְעַכְּבוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵלֵךְ מֵאִתָּם, אַךְ הוּא אָמַר לָהֶם: "גַּם לְעָרִים אֲחֵרוֹת עָלַי לְבַשֵּׂר אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים, כִּי לְכָךְ נִשְׁלַחְתִּי." וְהוּא הָיָה מְבַשֵּׂר בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת אֲשֶׁר בַּגָּלִיל.