יוחנן 15:14-31

"אִם אַתֶּם אוֹהֲבִים אוֹתִי, הֲרֵי שֶׁתִּשְׁמְרוּ אֶת מִצְווֹתַי. וַאֲנִי אֲבַקֵּשׁ מֵהָאָב וְיִתֵּן לָכֶם מְנַחֵם אַחֵר שֶׁיִּהְיֶה עִמָּכֶם לְעוֹלָם: אֶת רוּחַ הָאֱמֶת אֲשֶׁר הָעוֹלָם אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתָהּ, אַף אֵינוֹ מַכִּיר אוֹתָהּ. אַתֶּם מַכִּירִים אוֹתָהּ, כִּי הִיא שׁוֹכֶנֶת עִמָּכֶם וְתִהְיֶה בָּכֶם. לֹא אֶעֱזֺב אֶתְכֶם יְתוֹמִים; אָבוֹא אֲלֵיכֶם. עוֹד מְעַט וְהָעוֹלָם לֹא יוֹסִיף לִרְאוֹתֵנִי, אֲבָל אַתֶּם תִּרְאוּנִי, שֶׁכֵּן אֲנִי חַי וְגַם אַתֶּם תִּחְיוּ. בַּיּוֹם הַהוּא תֵּדְעוּ שֶׁאֲנִי בְּאָבִי וְאַתֶּם בִּי וַאֲנִי בָּכֶם. הַמַּחֲזִיק בְּמִצְווֹתַי וְשׁוֹמֵר אוֹתָן הוּא הָאוֹהֵב אוֹתִי, וְהָאוֹהֵב אוֹתִי אָבִי יֺאהַב אוֹתוֹ; גַּם אֲנִי אֺהַב אוֹתוֹ וַאֲגַלֶּה לוֹ אֶת עַצְמִי." שָׁאַל אוֹתוֹ יְהוּדָה, לֹא אִישׁ קְרִיּוֹת: "אֲדוֹנִי, וְלָמָּה עָתִיד אַתָּה לְהִתְגַּלּוֹת לָנוּ וְלֹא לָעוֹלָם?" הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: "מִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתִי יִשְׁמֺר אֶת דְּבָרִי וְאָבִי יֺאהַב אוֹתוֹ; גַּם נָבוֹא אֵלָיו וְנִשְׁכֺּן אֶצְלוֹ. מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אוֹתִי אֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת דְּבָרַי; וְהַדָּבָר אֲשֶׁר אַתֶּם שׁוֹמְעִים אֵינוֹ שֶׁלִּי כִּי אִם שֶׁל הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי. אֶת אֵלֶּה דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעוֹדִי עִמָּכֶם. אֲבָל הַמְנַחֵם, רוּחַ הַקֺּדֶשׁ שֶׁהָאָב יִשְׁלַח לָכֶם בִּשְׁמִי, הוּא יְלַמֵּד אֶתְכֶם הַכֺּל וְיַזְכִּיר לָכֶם כָּל מַה שֶּׁאֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם. שָׁלוֹם אֲנִי מַשְׁאִיר לָכֶם, אֶת שְׁלוֹמִי אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם; לֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעוֹלָם נוֹתֵן אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם. אַל נָא יֵחַת לְבַבְכֶם וְאַל יִירָא. שְׁמַעְתֶּם שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם 'אֲנִי הוֹלֵךְ וְאָבוֹא אֲלֵיכֶם'. אִם אַתֶּם אוֹהֲבִים אוֹתִי, אֲזַי תִּשְׂמְחוּ שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ אֶל הָאָב, כִּי הָאָב גָּדוֹל מִמֶּנִּי. כָּעֵת אָמַרְתִּי לָכֶם, בְּטֶרֶם יִתְרַחֵשׁ הַדָּבָר, כְּדֵי שֶׁתַּאֲמִינוּ כַּאֲשֶׁר הוּא יִתְרַחֵשׁ. לֹא אַרְבֶּה עוֹד לְדַבֵּר אִתְּכֶם, כִּי שַׂר הָעוֹלָם הַזֶּה הִנֵּה הוּא בָּא וּבִי אֵין לוֹ מְאוּמָה, אֶלָּא שֶׁיֵּדַע הָעוֹלָם כִּי אוֹהֵב אֲנִי אֶת הָאָב וּכְפִי שֶׁצִּוַּנִי הָאָב כֵּן אֲנִי עוֹשֶׂה. קוּמוּ, נֵלֵךְ מִכָּאן."