אגרת יעקב 1:4-17

מֵאַיִן הַסִּכְסוּכִים וְהַמְּרִיבוֹת אֲשֶׁר בֵּינֵיכֶם? הַאִם לֹא מִתַּאֲווֹתֵיכֶם הַנִּלְחָמוֹת בְּתוֹךְ אֵיבְרֵיכֶם? אַתֶּם מִתְאַוִּים וְאֵין לָכֶם. אַתֶּם הוֹרְגִים וּמְקַנְּאִים וְאֵינְכֶם יְכוֹלִים לְהַשִּׂיג. אַתֶּם רָבִים וְנִלְחָמִים וְאֵין לָכֶם מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם מְבַקְּשִׁים. אַתֶּם מְבַקְּשִׁים וְאֵינְכֶם מְקַבְּלִים מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם מְבַקְּשִׁים מִתּוֹךְ כַּוָּנָה רָעָה, כְּדֵי לְבַזְבֵּז בְּתַאֲווֹתֵיכֶם. מְפִירֵי נֶאֱמָנוּת, הַאֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי יְדִידוּת עִם הָעוֹלָם הִיא אֵיבָה לֵאלֹהִים? לְפִיכָךְ, מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת יָדִיד לָעוֹלָם הוֹפֵךְ לְאוֹיֵב אֱלֹהִים. הַחוֹשְׁבִים אַתֶּם כִּי לַשָּׁוְא אוֹמֵר הַכָּתוּב: "בְּקִנְאָה מִשְׁתּוֹקֵק אֱלֹהִים לָרוּחַ אֲשֶׁר הִשְׁכִּין בָּנוּ"? וְאוּלָם נוֹתֵן הוּא יֶתֶר חֵן. לָכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר, "אֱלֹהִים לַלֵּצִים הוּא־יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן־חֵן ." עַל כֵּן הִכָּנְעוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים. הִתְיַצְּבוּ נֶגֶד הַשָּׂטָן וְיִבְרַח מִפְּנֵיכֶם. קִרְבוּ לֵאלֹהִים וְיִקְרַב אֲלֵיכֶם. הַחוֹטְאִים, רַחֲצוּ יְדֵיכֶם! טַהֲרוּ אֶת לְבַבְכֶם, הֲפַכְפַּכֵּי הַלֵּב! הִתְעַנּוּ וְהִתְאַבְּלוּ וּבְכוּ; יֵהָפֵךְ נָא שְׂחוֹקְכֶם לְאֵבֶל וְשִׂמְחַתְכֶם לְיָגוֹן. הַשְׁפִּילוּ עַצְמְכֶם לִפְנֵי יהוה וְהוּא יְרוֹמֵם אֶתְכֶם. אַחַי, אַל תְּדַבְּרוּ רָעוֹת אִישׁ בְּרֵעֵהוּ. הַמְדַבֵּר רָעָה בְּאָחִיו וְדָן אֶת אָחִיו, מְדַבֵּר רָעָה בַּתּוֹרָה וְדָן אֶת הַתּוֹרָה. וְאִם תָּדִין אֶת הַתּוֹרָה, אֵינְךָ מְקַיֵּם הַתּוֹרָה כִּי אִם שׁוֹפֵט. אֶחָד הוּא הַמְחוֹקֵק וְשׁוֹפֵט, הוּא אֲשֶׁר יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ וּלְאַבֵּד. וּמִי אַתָּה כִּי תִּשְׁפֺּט אֶת עֲמִיתְךָ? הוֹי הָאוֹמְרִים, "הַיּוֹם אוֹ מָחָר נֵלֵךְ לְעִיר פְּלוֹנִית, נַעֲשֶׂה שָׁם שָׁנָה אַחַת, נִסְחַר וְנַעֲשֶׂה הוֹן", וְאֵינְכֶם יוֹדְעִים מַה יֵּלֵד יוֹם. מַה הֵם חַיֵּיכֶם? הֲלֹא אֵד אַתֶּם, הַנִּרְאֶה לְרֶגַע וְאַחַר כָּךְ נֶעְלָם. רָאוּי הָיָה שֶׁתֺּאמְרוּ, "אִם יִרְצֶה יהוה, נִחְיֶה וְנַעֲשֶׂה כָּזֺאת וְכָזֺאת." אַךְ הִנֵּה אַתֶּם עוֹד מִתְגָּאִים בְּיֻמְרוֹתֵיכֶם. כָּל גַּאֲוָה כָּזֺאת רָעָה הִיא. לָכֵן הַיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת טוֹב וְאֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה, לְחֵטְא יֵחָשֵׁב לוֹ.