אגרת יעקב 12:1-25

אַשְׁרֵי הָאִישׁ הַמַּחֲזִיק מַעֲמָד בְּנִסָּיוֹן, כִּי לְאַחַר עָמְדוֹ בַּנִּסָּיוֹן יְקַבֵּל אֶת עֲטֶרֶת הַחַיִּים אֲשֶׁר הִבְטִיחַ הָאָדוֹן לְאוֹהֲבָיו. מִי שֶׁמִּתְנַסֶּה אַל יֺאמַר, "אֱלֹהִים מְנַסֶּה אוֹתִי", שֶׁכֵּן אֱלֹהִים לֹא יְנֻסֶּה בָּרַע וְאֵין הוּא מְנַסֶּה אִישׁ. אֶלָּא שֶׁכָּל אִישׁ מִתְנַסֶּה כַּאֲשֶׁר הוּא נִמְשָׁךְ וּמִתְפַּתֶּה בְּתַאֲוָתוֹ שֶׁלּוֹ. אַחֲרֵי כֵן תַּהֲרֶה הַתַּאֲוָה וְתֵלֵד חֵטְא; וְהַחֵטְא כְּשֶׁיִּשְׁלַם יוֹלִיד מָוֶת. אַל נָא תִּטְעוּ, אַחַי אֲהוּבַי. כָּל מַתָּנָה טוֹבָה וְכָל מַתָּנָה שְׁלֵמָה יוֹרֶדֶת מִמַּעַל מֵאֵת אֲבִי הָאוֹרוֹת אֲשֶׁר כָּל שִׁנּוּי וְכָל צֵל חִלּוּף אֵין בּוֹ. הוּא כִּרְצוֹנוֹ הוֹלִיד אוֹתָנוּ בִּדְבַר הָאֱמֶת, לְמַעַן נִהְיֶה בִּכּוּרֵי יְצִירָיו. עַל כֵּן, אַחַי אֲהוּבַי, יְהֵא כָּל אִישׁ מָהִיר לִשְׁמֺעַ, בִּלְתִּי נֶחְפָּז לְדַבֵּר וְקָשֶׁה לִכְעֺס, שֶׁהֲרֵי כַּעַס אָדָם לֹא יִפְעַל צִדְקַת אֱלֹהִים. לָכֵן הָסִירוּ מֵעֲלֵיכֶם כָּל טִנּוּף וְרֺב רֶשַׁע, וְקַבְּלוּ בַּעֲנָוָה אֶת הַדָּבָר הַנָּטוּעַ אֲשֶׁר יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם. הֱיוּ עוֹשֵׂי הַדָּבָר וְלֹא רַק שׁוֹמְעִים, פֶּן תְּרַמּוּ אֶת עַצְמְכֶם; כִּי מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת הַדָּבָר וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, כָּמוֹהוּ כְּאִישׁ הַמַּבִּיט עַל תֺּאַר פָּנָיו בַּמַּרְאָה; הוּא הִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ וְהָלַךְ לוֹ, וּמִיָּד שָׁכַח מַה צּוּרָתוֹ. אֲבָל הַמַּשְׁקִיף בַּתּוֹרָה הַשְּׁלֵמָה, תּוֹרַת הַחֵרוּת, וְעוֹמֵד בָּהּ מִבְּלִי לִהְיוֹת שׁוֹמֵעַ־וְשׁוֹכֵחַ, אֶלָּא עוֹשֶׂה בְּפֺעַל – אִישׁ זֶה מְבֺרָךְ יִהְיֶה בְּמַעֲשֵׂהוּ.