אל העברים 17:6-20

וְכַאֲשֶׁר רָצָה אֱלֹהִים לְהַרְאוֹת בְּיֶתֶר תֺּקֶף לְיוֹרְשֵׁי הַהַבְטָחָה כִּי כַּוָּנָתוֹ אֵינָהּ נִתֶּנֶת לְשִׁנּוּי, הִתְחַיֵּב בִּשְׁבוּעָה. בְּאֺפֶן זֶה, עַל־סְמַךְ שְׁנֵי דְּבָרִים בִּלְתִּי מִשְׁתַּנִּים שֶׁחָלִילָה לֵאלֹהִים לְשַׁקֵּר בָּהֶם, אֲנַחְנוּ הַנִּמְלָטִים נִתְעוֹדֵד מְאֺד לֶאֱחֺז בַּתִּקְוָה הַמֻּנַּחַת לְפָנֵינוּ; תִּקְוָה שֶׁהִיא כְּעֺגֶן בָּטוּחַ וְיַצִּיב לְנַפְשֵׁנוּ וּמַגִּיעָה אֶל מִבֵּית לַפָּרֺכֶת, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ, הֶחָלוּץ הָעוֹבֵר לְפָנֵינוּ, נִכְנַס בַּעֲדֵנוּ וְהָיָה לְ כֺהֵן גָּדוֹל לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק .