אל העברים 13:6-20

כַּאֲשֶׁר אֱלֹהִים הִבְטִיחַ אֶת הַבְטָחָתוֹ לְאַבְרָהָם הוּא נִשְׁבַּע בְּנַפְשׁוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין גָּדוֹל מִמֶּנּוּ אֲשֶׁר בּוֹ הוּא יָכוֹל לְהִשָּׁבַע. הוּא אָמַר, " כִּי־בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אוֹתָךְ." וְכָךְ, בְּעָמְדוֹ בְּאֺרֶךְ רוּחַ, הִשִּׂיג אַבְרָהָם אֶת אֲשֶׁר הֻבְטַח. בְּנֵי אָדָם נִשְׁבָּעִים בַּגָּדוֹל מֵהֶם, וְהַשְּׁבוּעָה הִיא לָהֶם חוֹתָם שֶׁל אֱמֶת הַשָּׂם קֵץ לְכָל דִּין וּדְבָרִים. וְכַאֲשֶׁר רָצָה אֱלֹהִים לְהַרְאוֹת בְּיֶתֶר תֺּקֶף לְיוֹרְשֵׁי הַהַבְטָחָה כִּי כַּוָּנָתוֹ אֵינָהּ נִתֶּנֶת לְשִׁנּוּי, הִתְחַיֵּב בִּשְׁבוּעָה. בְּאֺפֶן זֶה, עַל־סְמַךְ שְׁנֵי דְּבָרִים בִּלְתִּי מִשְׁתַּנִּים שֶׁחָלִילָה לֵאלֹהִים לְשַׁקֵּר בָּהֶם, אֲנַחְנוּ הַנִּמְלָטִים נִתְעוֹדֵד מְאֺד לֶאֱחֺז בַּתִּקְוָה הַמֻּנַּחַת לְפָנֵינוּ; תִּקְוָה שֶׁהִיא כְּעֺגֶן בָּטוּחַ וְיַצִּיב לְנַפְשֵׁנוּ וּמַגִּיעָה אֶל מִבֵּית לַפָּרֺכֶת, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ, הֶחָלוּץ הָעוֹבֵר לְפָנֵינוּ, נִכְנַס בַּעֲדֵנוּ וְהָיָה לְ כֺהֵן גָּדוֹל לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק .