אל העברים 12:4-16

שֶׁהֲרֵי דְּבַר הָאֱלֹהִים חַי וּפוֹעֵל, וְחַד הוּא מֵחֶרֶב פִּיפִיּוֹת וְחוֹדֵר עַד לְהַבְדִּיל בֵּין נֶפֶשׁ לְרוּחַ וּבֵין פְּרָקִים לְמֺחַ הָעֲצָמוֹת, וּבוֹחֵן מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב וְכַוָּנוֹתָיו. אֵין שׁוּם נִבְרָא נִסְתָּר מֵעֵינָיו; הַכֺּל חָשׂוּף וְגָלוּי לְעֵינֵי מִי שֶׁלְּפָנָיו עָלֵינוּ לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כֺּהֵן גָּדוֹל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר עָבַר דֶּרֶךְ הַשָּׁמַיִם, הֲלֹא הוּא יֵשׁוּעַ בֶּן־הָאֱלֹהִים, נַחֲזִיקָה בְּהַכְרָזַת אֱמוּנָתֵנוּ. כִּי אֵין לָנוּ כֺּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָחוּשׁ עִמָּנוּ אֶת חֻלְשׁוֹתֵינוּ, אֶלָּא אֶחָד שֶׁהִתְנַסָּה בַּכֺּל כָּמוֹנוּ מִבְּלִי חֵטְא. עַל כֵּן נִקְרְבָה בְּבִטָּחוֹן אֶל כֵּס הַחֶסֶד לְקַבֵּל רַחֲמִים וְלִמְצֺא חֶסֶד לְעֶזְרָה בְּעִתָּהּ.