אל העברים 1:2-18

עַל כֵּן חַיָּבִים אָנוּ לָשִׂים לִבֵּנוּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת אֶל הַדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַעְנוּ, פֶּן נָסוּר מִן הַדֶּרֶךְ. הֲרֵי אִם הַדָּבָר אֲשֶׁר נֶאֱמַר בְּפִי מַלְאָכִים קִבֵּל תֺּקֶף, וְעַל כָּל עֲבֵרָה וּמְרִי נִתַּן גְּמוּל צוֹדֵק, אֵיךְ נִמָּלֵט אֲנַחְנוּ אִם לֹא נָשִׂים לֵב לִישׁוּעָה גְּדוֹלָה כָּזֺאת אֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה נֶאֶמְרָה בְּפִי הָאָדוֹן וְאֻשְּׁרָה לָנוּ עַל־יְדֵי שׁוֹמְעָיו? וְגַם אֱלֹהִים הֵעִיד עָלֶיהָ בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְכָל מִינֵי גְּבוּרוֹת, וּבְמַתְּנוֹת רוּחַ הַקֺּדֶשׁ אֲשֶׁר חִלֵּק כִּרְצוֹנוֹ. הֵן לֹא תַּחַת יַד הַמַּלְאָכִים שָׁת אֶת הָעוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר אָנוּ מְדַבְּרִים עָלָיו. אֲבָל בְּמָקוֹם אֶחָד הֵעִיד מִישֶׁהוּ לֵאמֺר: " מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן־אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ ? וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מִמַּלְאָכִים, וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ , וַתַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ ; כֺּל שַׁתָּה תַּחַת רַגְלָיו ." הִנֵּה בַּהֲשִׁיתוֹ הַכֺּל תַּחְתָּיו לֹא הִשְׁאִיר דָּבָר שֶׁלֹּא הוּשַׁת תַּחְתָּיו. אַךְ כָּעֵת עֲדַיִן אֵין אָנוּ רוֹאִים כִּי הַכֺּל הוּשַׁת תַּחְתָּיו. אֲבָל רוֹאִים אָנוּ אֶת יֵשׁוּעַ מְעֻטָּר בְּכָבוֹד וְהָדָר מִשּׁוּם שֶׁסָּבַל מָוֶת, הוּא אֲשֶׁר חֻסַּר מְעַט מִמַּלְאָכִים, כְּדֵי שֶׁבְּחֶסֶד אֱלֹהִים יִטְעַם מָוֶת בְּעַד הַכֺּל. אָכֵן הוּא אֲשֶׁר הַכֺּל לְמַעֲנוֹ וְהַכֺּל עַל־יָדָיו יָאֶה הָיָה לוֹ, בַּהֲבִיאוֹ בָּנִים רַבִּים לְכָבוֹד, לְהַשְׁלִים עַל־יְדֵי סֵבֶל אֶת מְכוֹנֵן יְשׁוּעָתָם. הֵן גַּם הַמְקַדֵּשׁ גַּם הַמְקֻדָּשִׁים כֻּלָּם מֵאֶחָד הֵמָּה, וְלָכֵן אֵינוֹ בּוֹשׁ מִקְּרֺא לָהֶם אַחִים, בְּאָמְרוֹ, " אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ ." וְעוֹד, " וְקִוֵּתִי־לוֹ ", וְעוֹד, " הִנֵּה אָנֺכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי יהוה ." וְכֵיוָן שֶׁלַּיְלָדִים הָיְתָה שֻׁתָּפוּת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, כְּמוֹ כֵן גַּם הוּא שִׁתֵּף עַצְמוֹ בְּבָשָׂר וָדָם כְּדֵי שֶׁיַּשְׁבִּית עַל־יְדֵי מוֹתוֹ אֶת זֶה שֶׁבְּיָדוֹ מֶמְשֶׁלֶת הַמָּוֶת – הוּא הַשָּׂטָן, וִישַׁחְרֵר אֶת אֵלֶּה שֶׁבִּגְלַל אֵימַת הַמָּוֶת הָיוּ נְתוּנִים לְעַבְדוּת כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם. הֵן לֹא בְּמַלְאָכִים הוּא תּוֹמֵךְ, אֶלָּא בְּזֶרַע אַבְרָהָם. לְפִיכָךְ הָיָה עָלָיו ּלְהִדַּמּוֹת לְאֶחָיו בְּכָל דָּבָר, לְמַעַן יִהְיֶה כֺּהֵן גָּדוֹל רַחֲמָן וְנֶאֱמָן בְּעִנְיְנֵי אֱלֹהִים לְכַפֵּר עַל חֲטָאֵי הָעָם; כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא עַצְמוֹ סָבַל כַּאֲשֶׁר הִתְנַסָּה, הוּא יָכוֹל לַעֲזֺר לְאֵלֶּה אֲשֶׁר נְתוּנִים בְּנִסָּיוֹן.