אל העברים 18:12-29

הֵן לֹא בָּאתֶם אֶל הַר מוּחָשִׁי וּבוֹעֵר בָּאֵשׁ, וְלֹא אֶל אֲפֵלָה וְחֺשֶׁךְ וּסְעָרָה, וְלֹא לְקוֹל שׁוֹפָר וּלְקוֹל דְּבָרִים אֲשֶׁר שׁוֹמְעָיו בִּקְשׁוּ שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְדַבֵּר עִמָּם, כִּי לֹא יָכְלוּ לָשֵׂאת אֶת מַה שֶּׁצֻּוָּה, "גַּם אִם בְּהֵמָה תִּגַּע בָּהָר סָקוֹל תִּסָּקֵל"; וְהַמַּרְאֶה הָיָה נוֹרָא מְאֺד עַד כִּי מֺשֶׁה אָמַר, "יָרֵא אֲנִי וְחָרֵד." אַתֶּם בָּאתֶם אֶל הַר צִיּוֹן וְאֶל עִיר אֱלֹהִים חַיִּים, אֶל יְרוּשָׁלַיִם הַשְּׁמֵימִית וְאֶל רִבְבוֹת הַמַּלְאָכִים, אֶל עֲצֶרֶת, אֶל קְהִלַּת הַבְּכוֹרִים הַכְּתוּבִים בַּשָּׁמַיִם, אֶל אֱלֹהִים שׁוֹפֵט הַכֺּל, אֶל רוּחוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁנַּעֲשׂוּ מֻשְׁלָמִים, אֶל יֵשׁוּעַ מְתַוֵּךְ הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה וְאֶל דַּם הַהַזָּיָה הַמֵּיטִיב דַּבֵּר מִדַּם הֶבֶל. לָכֵן הִזָּהֲרוּ פֶּן תְּסָרְבוּ לַמְדַבֵּר, שֶׁכֵּן אִם לֹא נִמְלְטוּ אֵלֶּה שֶׁסֵּרְבוּ לַמְדַבֵּר עַל הָאָרֶץ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לֹא נִמָּלֵט אֲנַחְנוּ אִם נָסוּר מֵהַמְדַבֵּר מִן הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר קוֹלוֹ הִרְעִישׁ אָז אֶת הָאָרֶץ וְעַתָּה הִבְטִיחַ בְּאָמְרוֹ, " עוֹד אַחַת וַאֲנִי מַרְעִישׁ לֹא אֶת־הָאָרֶץ בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם אֶת־הַשָּׁמַיִם ." "עוֹד אַחַת" מְצַיֵּן אֶת הֲסָרַת הַדְּבָרִים הַמִּתְמוֹטְטִים – כְּגוֹן דְּבָרִים שֶׁנַּעֲשׂוּ – לְמַעַן יִשָּׁאֲרוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹטוּ. וְכֵיוָן שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִים מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא תִּמּוֹט, נִהְיֶה נָא מַכִּירֵי טוֹבָה וּבְהַכָּרָה זֺאת נַעֲבֺד אֶת אֱלֹהִים כִּרְצוֹנוֹ, בַּחֲסִידוּת וּבְיִרְאָה; כִּי אֱלֹהֵינוּ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא.