אל העברים 32:11-40

וּמָה עוֹד אֺמַר? הֵן תִּקְצַר הָעֵת מִלְּסַפֵּר עַל גִּדְעוֹן וּבָרָק וְשִׁמְשׁוֹן וְיִפְתָּח וְדָוִד וּשְׁמוּאֵל וְהַנְּבִיאִים, אֲשֶׁר עַל־יְדֵי אֱמוּנָה הִכְנִיעוּ מַמְלָכוֹת, פָּעֲלוּ צֶדֶק, הִשִּׂיגוּ הַבְטָחוֹת, סָגְרוּ פִּי אֲרָיוֹת, כִּבּוּ לַהֲבוֹת אֵשׁ, נִמְלְטוּ מִפִּי חֶרֶב, הִתְחַזְּקוּ מֵחֻלְשָׁה, עָשׂוּ חַיִל בַּמִּלְחָמָה וְהֵבִיסוּ צִבְאוֹת זָרִים. נָשִׁים קִבְּלוּ אֶת מֵתֵיהֶן שֶׁקָּמוּ לִתְחִיָּה. אֲחֵרִים עֻנּוּ עַד מָוֶת וְלֹא הִסְכִּימוּ לְהִנָּצֵל, לְמַעַן יַשִּׂיגוּ תְּחִיָּה טוֹבָה יוֹתֵר. אֲחֵרִים הִתְנַסּוּ בְּחֶרְפַּת לַעַג וְהַלְקָאוֹת שׁוֹטִים וְגַם בִּכְבָלִים וְכֶלֶא; נִסְקְלוּ, נֻסּוּ בְּעִנּוּיִים, נֻסְּרוּ בְּמַשּׂוֹר, הוּמְתוּ בְּחֶרֶב, נָעוּ וְנָדוּ עֲטוּפֵי עוֹרוֹת כְּבָשִׂים וְעִזִּים, בְּסָבְלָם מַחְסוֹר, צָרוֹת וְהִתְעַלְּלוּת – אָכֵן הָעוֹלָם לֹא הָיָה רָאוּי לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה – וְתוֹעִים הָיוּ בְּמִדְבָּרִיּוֹת, בְּהָרִים, בִּמְעָרוֹת וּבִנְקִיקֵי הָאָרֶץ. כָּל אֵלֶּה, אַף כִּי אֱמוּנָתָם הֵעִידָה עֲלֵיהֶם, לֹא רָאוּ בְּקִיּוּם הַהַבְטָחָה. וְאוּלָם אֱלֹהִים הֵכִין לָנוּ דָּבָר טוֹב יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּבְאוּ לִידֵי שְׁלֵמוּת בִּלְעָדֵינוּ.