אל העברים 23:11-31

כְּשֶׁנּוֹלַד מֺשֶׁה, מִתּוֹךְ אֱמוּנָה הִסְתִּירוּהוּ הוֹרָיו בְּמֶשֶׁךְ שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים; כִּי רָאוּ שֶׁנָּאֶה הַיֶּלֶד, וְלֹא פָּחֲדוּ מִגְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ. כַּאֲשֶׁר גָּדַל מֺשֶׁה, מִתּוֹךְ אֱמוּנָה סֵרֵב לְהִקָּרֵא בֵּן לְבַת פַּרְעֺה וּבָחַר לְהִתְעַנּוֹת עִם עַם אֱלֹהִים מִלְּהִתְעַנֵּג לְשָׁעָה בְּתַעֲנוּגֵי הַחֵטְא. הוּא חָשַׁב אֶת חֶרְפַּת הַמָּשִׁיחַ לְעֺשֶׁר גָּדוֹל מֵאוֹצְרוֹת מִצְרַיִם, כִּי נָשָׂא עֵינָיו אֶל הַגְּמוּל. בֶּאֱמוּנָה עָזַב אֶת מִצְרַיִם וְלֹא פָּחַד מִזַּעַם הַמֶּלֶךְ, כִּי עָמַד בְּעֺז כְּרוֹאֶה אֶת מִי שֶׁאֵינֶנּוּ נִרְאֶה. מִתּוֹךְ אֱמוּנָה עָשָׂה אֶת הַפֶּסַח וְאֶת נְתִינַת הַדָּם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגַּע בָּהֶם מַכֵּה הַבְּכוֹרִים. בֶּאֱמוּנָה עָבְרוּ בְּיַם סוּף כְּמוֹ בַּיַּבָּשָׁה, דָּבָר שֶׁנִּסּוּ הַמִּצְרִים וְטָבְעוּ. בִּגְלַל אֱמוּנָה נָפְלוּ חוֹמוֹת יְרִיחוֹ אַחֲרֵי שֶׁהִקִּיפוּ אוֹתָן שִׁבְעַת יָמִים. בִּזְכוּת אֱמוּנָה לֹא נִסְפְּתָה רָחָב הַזּוֹנָה עִם הַסּוֹרְרִים, שֶׁכֵּן קִבְּלָה אֶת הַמְרַגְּלִים בְּשָׁלוֹם.