אל העברים 1:10-18

הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר צֵל הַטּוֹבוֹת הָעֲתִידוֹת בָּהּ וְלֹא עֶצֶם צֶלֶם הַדְּבָרִים, אַף פַּעַם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָבִיא לִידֵי שְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי אוֹתָם הַקָּרְבָּנוֹת אֶת הַבָּאִים לְהַקְרִיבָם בְּהַתְמָדָה שָׁנָה בְּשָׁנָה. אִלּוּ יָכְלָה לַעֲשׂוֹת כֵּן, הָיְתָה מֻפְסֶקֶת הַקְרָבָתָם; כִּי לְאַחַר שֶׁהַמְשָׁרְתִים בַּקֺּדֶשׁ הָיוּ נִטְהָרִים פַּעַם אַחַת, לֹא הָיְתָה בָּהֶם עוֹד הַכָּרַת חֵטְא. אֲבָל יֵשׁ בַּקָּרְבָּנוֹת הַלָּלוּ זִכְרוֹן חֲטָאִים מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, שֶׁכֵּן דַּם פָּרִים וּשְׂעִירִים אֵינוֹ יָכוֹל לְהָסִיר חֲטָאִים. לָכֵן בְּהִכָּנְסוֹ אֶל הָעוֹלָם הוּא אוֹמֵר: " זֶבַח וּמִנְחָה לֹא־חָפַצְתָּ , גּוּף כּוֹנַנְתָּ לִי; עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ . אָז אָמַרְתִּי: הִנֵּה־בָאתִי – בִּמְגִלַּת־סֵפֶר כָּתוּב עָלַי – לַעֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ, אֱלֹהַי ." בְּאָמְרוֹ לְעֵיל, "זֶבַח וּמִנְחָה וְעוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא חָפַצְתָּ אַף לֹא שָׁאָלְתָּ", אֲשֶׁר מַקְרִיבִים אוֹתָם עַל־פִּי הַתּוֹרָה, וּבְאָמְרוֹ אַחֲרֵי כֵן, "הִנֵּה בָאתִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ", מֵסִיר הוּא אֶת הָרִאשׁוֹנָה כְּדֵי לְהָקִים אֶת הַשְּׁנִיָּה. וּבְאוֹתוֹ הָרָצוֹן מְקֻדָּשִׁים אֲנַחְנוּ עַל־יְדֵי הַקְרָבַת גּוּפוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ פַּעַם אַחַת וּלְתָמִיד. כָּל כֺּהֵן עוֹמֵד יוֹם יוֹם לְשָׁרֵת בַּקֺּדֶשׁ וּמַקְרִיב פְּעָמִים רַבּוֹת אֶת אוֹתָם הַקָּרְבָּנוֹת אֲשֶׁר אַף פַּעַם אֵינָם יְכוֹלִים לְהָסִיר חֲטָאִים. אֲבָל זֶה, לְאַחַר שֶׁהִקְרִיב קָרְבָּן אֶחָד עַל הַחֲטָאִים, יָשַׁב לִימִין הָאֱלֹהִים לְתָמִיד וּמֵאָז הוּא מְחַכֶּה עַד אֲשֶׁר יוּשְׁתוּ אוֹיְבָיו הֲדוֹם לְרַגְלָיו, שֶׁכֵּן בְּקָרְבָּן אֶחָד הִשְׁלִים לְתָמִיד אֶת הַמְקֻדָּשִׁים. וְגַם רוּחַ הַקֺּדֶשׁ מְעִידָה לָנוּ עַל זֺאת, כִּי לְאַחַר שֶׁאָמַר, " זֺאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֺת אִתָּם אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם־יהוה : נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל־לִבָּם אֶכְתֳּבֶנָּה ", הוּא אוֹמֵר, "וְ לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר־עוֹד ." וּבְמָקוֹם שֶׁהַלָּלוּ נִסְלָחִים אֵין עוֹד קָרְבָּן עַל חֲטָאִים.