אל הגלטים 1:5-26

הַמָּשִׁיחַ שִׁחְרֵר אוֹתָנוּ אֱלֵי חֵרוּת, לָכֵן עִמְדוּ וְאַל תִּכָּנְעוּ שׁוּב לְעֺל הָעַבְדוּת. אֲנִי, שָׁאוּל, אוֹמֵר לָכֶם שֶׁאִם תִּמּוֹלוּ, לֹא יוֹעִיל לָכֶם הַמָּשִׁיחַ. אֲנִי חוֹזֵר וּמֵעִיד בְּכָל אִישׁ אֲשֶׁר יִמּוֹל, כִּי חוֹבָה עָלָיו לִשְׁמֺר אֶת כָּל הַתּוֹרָה. אַתֶּם הַמְבַקְשִׁים לְהִצָּדֵק בַּתּוֹרָה נֻתַּקְתֶּם מִן הַמָּשִׁיחַ, נִשְׁמַטְתֶּם מִן הַחֶסֶד. וַאֲנַחְנוּ, בְּרוּחַ, עַל־יְסוֹד אֱמוּנָה, מְיַחֲלִים לַתִּקְוָה, פְּרִי הַצְדָּקָתֵנוּ; שֶׁכֵּן בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֵין חֲשִׁיבוּת לֹא לַמִּילָה וְלֹא לָעָרְלָה, אֶלָּא לָאֱמוּנָה הַפּוֹעֶלֶת בְּדֶרֶךְ אַהֲבָה. מְרוּצַתְכֶם הָיְתָה טוֹבָה; מִי הֵנִיא אֶתְכֶם מִלְּצַיֵּת לָאֱמֶת? פִּתּוּי זֶה אֵינוֹ מֵאֵת הַקּוֹרֵא אֶתְכֶם. מְעַט שְׂאוֹר מַחְמִיץ אֶת כָּל הַבָּצֵק. אֲנִי בּוֹטֵחַ בָּאֲדוֹן בְּנוֹגֵעַ אֲלֵיכֶם שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה עַל לִבְּכֶם שׁוּם מַחֲשָׁבָה זָרָה. וּמִי שֶׁעוֹכֵר אֶתְכֶם יִשָּׂא אֶת עֲווֹנוֹ, יִהְיֶה הָאִישׁ מִי שֶׁיִּהְיֶה. וַאֲנִי, אַחַי, אִם אֲנִי עֲדַיִן מַטִּיף בְּעַד הַמִּילָה, מַדּוּעַ זֶה מוֹסִיפִים לִרְדֺף אוֹתִי? אִלּוּ הִטַּפְתִּי כָּךְ, הָיָה מִתְבַּטֵּל מִכְשׁוֹל הַצְּלָב. מִי יִתֵּן וְיִכָּרְתוּ הַמַּתְעִים אֶתְכֶם! אַחַי, לְחֵרוּת נִקְרֵאתֶם, רַק שֶׁלֹּא תְּהֵא הַחֵרוּת אֶמְצָעִי בִּידֵי הַבָּשָׂר, אֶלָּא שָׁרְתוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאַהֲבָה. הֲרֵי כָּל הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בְּמַאֲמָר אֶחָד – " וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ ." אַךְ אִם אַתֶּם נוֹשְׁכִים וְטוֹרְפִים זֶה אֶת זֶה, כִּי אָז תִּשָּׁמְדוּ אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם; הִתְהַלְּכוּ בְּדֶרֶךְ הָרוּחַ וְלֹא תְּמַלְּאוּ אֶת תַּאֲווֹת הַבָּשָׂר; כִּי הַבָּשָׂר מִתְאַוֶּה לְמַה שֶּׁבְּנִגּוּד לָרוּחַ, וְהָרוּחַ מִתְנַגֶּדֶת לַבָּשָׂר; שְׁנֵיהֶם מִתְנַגְּדִים זֶה לָזֶה וְלָכֵן אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת אֶת מַה שֶּׁבִּרְצוֹנְכֶם. אֲבָל אִם הָרוּחַ מַנְהִיגָה אֶתְכֶם, אֲזַי אֵינְכֶם כְּפוּפִים לַתּוֹרָה. מַעֲשֵׂי הַבָּשָׂר גְּלוּיִים וְאֵלֶּה הֵם: נִאוּף וּזְנוּת, טֻמְאָה, זִמָּה, עֲבוֹדַת אֱלִילִים, כִּשּׁוּף, שִׂנְאָה, מָדוֹן, צָרוּת עַיִן, כַּעַס, מְרִיבָה, מַחֲלוֹקוֹת, כִּתּוֹת, קִנְאָה, שִׁכְרוּת, הוֹלְלוּת וְכַדּוֹמֶה. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם מֵרֺאשׁ מַה שֶּׁכְּבָר אָמַרְתִּי: עוֹשֵׂי מַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה לֹא יִירְשׁוּ אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים. לְעֻמַּת זֺאת, פְּרִי הָרוּחַ הוּא אַהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם, אֺרֶךְ רוּחַ, נְדִיבוּת, טוּב לֵב, נֶאֱמָנוּת, עֲנָוָה, רִסּוּן עַצְמִי – עַל מִדּוֹת כָּאֵלֶּה אֵין תּוֹרָה חָלָה. הָאֲנָשִׁים הַשַּׁיָּכִים לַמָּשִׁיחַ צָלְבוּ אֶת בְּשָׂרָם עִם תְּשׁוּקוֹתָיו וְתַאֲווֹתָיו. אִם חַיֵּינוּ מִן הָרוּחַ, הָבָה גַּם נִתְהַלֵּךְ עַל־פִּי הָרוּחַ. אַל נָא נִהְיֶה שׁוֹאֲפֵי כְּבוֹד שָׁוְא, הַמִּתְגָּרִים וּמְקַנְּאִים אִישׁ בְּרֵעֵהוּ.