אל האפסים 14:4-32

וְכָךְ לֹא נִהְיֶה עוֹד יְלָדִים נִדָּפִים וּמִטַּלְטְלִים בְּרוּחַ שֶׁל כָּל תּוֹרָה הַמּוּפֶצֶת עַל־יְדֵי בְּנֵי אָדָם בְּעָרְמָה וּבְתַרְמִית כְּדֵי לְהַטְעוֹת, אֶלָּא נְדַבֵּר אֶת הָאֱמֶת בְּאַהֲבָה וְנִגְדַּל בְּכָל דָּבָר אֱלֵי הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר הוּא הָרֺאשׁ, וְעַל־יָדָיו כָּל הַגּוּף מָרְכָּב וּמִתְחַבֵּר בְּאֶמְצָעוּת כָּל קֶשֶׁר מְסַיֵּעַ, בְּהֶתְאֵם לַפְּעֻלָּה הַמְיֻעֶדֶת לְכָל אֵיבָר וְאֵיבָר, כְּדֵי שֶׁיִּגְדַּל הַגּוּף וְיִבָּנֶה בְּאַהֲבָה. הִנֵּה זֺאת אֲנִי אוֹמֵר וּמַכְרִיז מִטַּעַם הָאָדוֹן: אַל תֵּלְכוּ עוֹד כַּגּוֹיִם הַהוֹלְכִים בְּהַבְלֵי שִׂכְלָם. חֲשׁוּכֵי דַּעַת הֵם, זָרִים לְחַיֵּי אֱלֹהִים בִּגְלַל בַּעֲרוּתָם וּקְשִׁי לִבָּם; וְכֵיוָן שֶׁהִתְנַוְּנוּ הִתְמַכְּרוּ בְּתַאֲוָה לְזִמָּה וּלְכָל מַעֲשֵׂה טֻמְאָה. אֲבָל אַתֶּם לֹא בְּדֶרֶךְ זֺאת לְמַדְתֶּם אֶת הַמָּשִׁיחַ, אִם אָמְנָם שְׁמַעְתֶּם אוֹתוֹ וְלֻמַּדְתֶּם בּוֹ אֶת הָאֱמֶת כְּפִי שֶׁהִיא בְּיֵשׁוּעַ – שֶׁעֲלֵיכֶם לִפְשֺׁט אֶת הָאָדָם הַיָּשָׁן אֲשֶׁר הִתְנַהֲגוּתְכֶם הָרִאשׁוֹנָה כְּרוּכָה עִמּוֹ וְהוּא נִשְׁחָת בְּתַאֲווֹת מַתְעוֹת, וּלְהִתְחַדֵּשׁ הִתְחַדְּשׁוּת רוּחָנִית בְּשִׂכְלְכֶם, וְלִלְבֺּשׁ אֶת הָאָדָם הֶחָדָשׁ הַנִּבְרָא כִּדְמוּת אֱלֹהִים בִּצְדָקָה וּקְדֻשָּׁה שֶׁל אֱמֶת. עַל כֵּן הָסִירוּ אֶת הַשֶּׁקֶר וְדַבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ לְרֵעֵהוּ , כִּי אֵיבָרִים אֲנַחְנוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ. רִגְזוּ וְאַל־תֶּחֱטָאוּ ; אַל תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ עַל כַּעַסְכֶם, וְאַל תִּתְּנוּ מָקוֹם לַשָּׂטָן. הַגּוֹנֵב אַל יוֹסִיף לִגְנֺב, כִּי אִם יַעֲמֺל וּבְיָדָיו יַעֲשֶׂה אֶת הַטּוֹב כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לָתֵת לְמִי שֶׁשָּׁרוּי בְּמַחְסוֹר. אַל יֵצֵא מִפִּיכֶם כָּל דְּבַר נִבּוּל, אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא טוֹב בְּעִתּוֹ וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לִבְנוֹת, לְמַעַן יַשְׁפִּיעַ נֺעַם עַל הַשּׁוֹמְעִים. וְאַל תַּעֲצִיבוּ אֶת רוּחַ הַקֺּדֶשׁ אֲשֶׁר נֶחְתַּמְתֶּם בָּהּ לְיוֹם הַגְּאֻלָּה. הָסִירוּ מִכֶּם כָּל מְרִירוּת וְחֵמָה וְכַעַס וּצְעָקָה וְגִדּוּף וְכָל רִשְׁעָה. הֱיוּ טוֹבִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ; הֱיוּ מְלֵאֵי רַחֲמִים וְסִלְחוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כְּשֵׁם שֶׁאֱלֹהִים סָלַח לָכֶם בַּמָּשִׁיחַ.